עירייה אינה רשאית לנקוט הליכים לגביית דמי ההרשאה להפעלת דוכנים בשוק הבגדים

1.         עתירה להורות למשיבה (להלן גם "העירייה"), להמנע מנקיטת הליכי גביה מינהלים כנגד העותרים בגין חובות עבור דמי שכירות ו/או דמי הרשאה ולביטול החיובים שהושתו על העותרים. כן מבקשים העותרים להורות למשיבה לקבל את הודעותיהם לשינוי מחזיקים בהתאם להוראת סעיף 325 לפקודת החברות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה").

2.         העותרים הינם המחזיקים של דוכנים למכירת בגדים במתחם המכונה "שוק הבגדים בעכו". אין חולק כי עד לשנת 1992 החזיקו העותרים בדוכנים במתחם אחר ועל פי יוזמת העירייה העבירו את דוכניהם למתחם הנוכחי.

3.         עם מעברם של העותרים לדוכנים במתחם הנוכחי מסרה להם העירייה מסמך המכונה "הרשאה לבניה ארעית". במסמך זה מודיע ראש העיר כי מכוח סמכותו על פי סעיף 2(ד) לחוק העזר לעכו (שימור רחובות) התשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק העזר - 1962"), הינו מעניק לבעל הדוכן הרשאה זמנית לבניה של דוכן במתחם (להלן: "כתב הרשאה"). בכתב ההרשאה מופיעים תנאים שונים הנוגעים למטרת הדוכן, השימושים בו, השילוט, תקופת ההרשאה וכדומה. באחד מסעיפי כתב ההרשאה (סעיף 18 בדוגמה שהוצגה לעיוני) נקבעה גם הוראת תשלום וכך נאמר:

"עליך לשלם סך של 125 ש"ח לחודש עבור הרשאה זו. הסכום הנ"ל ישולם מידי 1 לכל חודש מראש ועליך להפקיד מראש סך 375 ש"ח למשך 3 חודשים. הסכום הנ"ל יהיה צמוד למדד יוקר המחיה ויעודכן אחת לשישה חודשים... ההרשאה תכנס לתוקף רק לאחר פרעון התשלום הראשון הנ"ל". (תשלום זה יכונה להלן: "דמי הרשאה").

על כתבי ההרשאה חתמו גם העותרים וכל אחד מהם התחייב למלא את תנאיהם.

4.         בהתאם לכתבי הרשאה אלו חוייבו העותרים, ושאר בעלי הדוכנים, מידי חודש בדמי הרשאה, כך עד לשנת 2000, עת חוקק חוק העזר לעכו (שימור רחובות ושטחים דוכנים פתוחים התשס"א - 2000 (להלן: "חוק העזר -  2000"). סעיף 14 לחוק העזר - 2000 ביטל את חוק העזר - 1962. כמו כן, נקבעו בחוק העזר - 2000 הוראות הנוגעות למתן היתרים ל"הנחת דבר" ברחוב ובין היתר למתן היתר להקמת דוכנים. בסעיף 4(ב) לחוק העזר - 2000, נקבע כי: "בעד היתר... תשולם אגרה בשיעור שנקבע בתוספת".

ממועד כניסת חוק העזר 2000 לתוקף מחוייבים בעלי דוכנים בתשלום אגרות ואינם מחוייבים עוד בתשלום דמי הרשאה. לגבי תשלום אגרות אלו אין כל טענות בפי העותרים.

5.         העותרים טוענים כי לאחר מעברם למתחם השוק הנוכחי השקיעו כספים רבים בהכשרת המקום והתאמתו לפעילות של שוק בגדים. עוד טוענים העותרים כי סוכם עימם שבתום תקופת ההרשאה הזמנית יחתמו עימם חוזי שכירות. חוזים שכאלו לא נחתמו עימם מעולם.

6.         במשך השנים התנהלו מגעים בין הצדדים בעניינים שונים הנוגעים לתפעול השוק ובין היתר נדון תשלום דמי ההרשאה. בישיבה שנערכה בין חברי ועד בעלי הדוכנים לעירייה, בשנת 1995, התייחסה העירייה לדמי הרשאה כאילו הינם דמי שכירות. כך בסיכום הפגישה שנערכה ביום 13.9.05 מציין מר קסלסי אורי, מחזיק תיק השווקים בעירייה, כי נושא הדיון היה "הסדר תשלום חוב בסטות ביגוד, שכירות/ ארנונה" (ההדגשה הוספה- ר.ס.). במסמך עצמו הוא מתייחס לחובותיהם של העותרים בגין "דמי שכירות".

במכתב העירייה לעו"ד קלין, מי ששימש כבא כוח ועד בעלי הדוכנים, מיום 15.4.96, מציין עו"ד סבר, בא כוח העירייה, כי בעלי הדוכנים מחוייבים ב"דמי שימוש" חודשיים עבור הדוכנים.

7.         אין חולק כי העותרים לא שילמו כסדרם את דמי ההרשאה וכי נצברו לחובתם בפנקסי העירייה חובות נכבדים. בשנת 2007 החלה העירייה לנקוט בהליכי גבייה כנגד העותרים. הליכי הגביה מתייחסים הן לחובות ארנונה והן לחוב דמי ההרשאה. חוב דמי הרשאה זה רשום בפנקסי העירייה כחוב דמי שכירות.

8.         העותרים פנו לעירייה, באמצעות בא כוחם וביקשו לבטל את הליכי הגביה. הואיל ובקשתם נדחתה הגישו את עתירתם הנוכחית.

9.         העותרים מעלים מספר טענות. בנוגע לדמי ההרשאה, העלו העותרים שלוש טענות עיקריות; האחת - העירייה לא היתה מוסמכת להתנות את מתן ההרשאות בתשלום דמי הרשאה; השניה - דמי ההרשאה אינם חובות בגין "תשלומי חובה" ועל כן אין לעירייה סמכות לנקוט בהליכי גביה מינהליים לגבייתם; והשלישית - חוב דמי ההרשאה התיישן.

בנוגע לחובות הארנונה נטען, כי העירייה מסרבת לרשום שינויי מחזיקים בדוכנים וממשיכה לחייב את בעלי הדוכנים המקוריים בחובות ארנונה גם עבור תקופות שבהם החזיקו בדוכנים מחזיקים אחרים.

10.        בתשובת העירייה לעתירה נטען כי העירייה אינה חולקת על חובתה לרשום שינויי מחזיקים בדוכנים (סעיף 2 לתשובה), אלא שלטענתה בפניות העותרים חסרו מסמכים שונים. במיוחד מציינת העירייה כי בא כוח העותרים לא צירף לבקשותיו לשינויי מחזיקים יפויי כוח.

גם בדיון שנערך בפני ביום 10.2.08 אישר ב"כ העירייה כי אף שהעותרים לא היו רשאים להעביר את ההרשאה להחזקת הדוכנים לאחרים, הרי שעל פי דין החייב בארנונה הוא המחזיק בפועל. לפיכך, הסכים כי בכפוף להצגת המסמכים המתאימים יעודכנו חיובי הארנונה. בסיכומי הטענות נטען כי עד למועד הגשתם לא צורפו יפויי כוח החסרים.

11.        בתשובה זו של העירייה עולה כי הטענות בגין שינוי המחזיקים והתאמת חיובי הארנונה לשינויים אלו, אינן דורשות כל הכרעה, שכן מוסכם, שעם המצאת יפויי הכוח לפעול בשם המחזיקים לשינוי הרישום בעירייה, תעתר העירייה למבוקש.

נותר אם כן לדון רק בשאלות הנוגעות להליכי הגביה של דמי ההרשאה.

12.        העירייה בתשובתה טוענת, כי דין העתירה להדחות על הסף בשל חוסר נקיון כפיים ושיהוי. כן טוענת העירייה כי לא נפל כל פגם בדרישה לתשלום דמי ההרשאה או בהליכים לגביית חובות. העירייה מפנה לפקודת המיסים (גביה) וטוענת כי בפקדודה זו מעוגנת סמכותה לנקוט בהליכי גביה מינהליים. לבסוף טוענת העירייה כי בהליכי גביה מינהלים אין מקום להעלות טענות התיישנות.