עירי י ת חיפה נ' בן אהרן

פסק דין

1.בפניי תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 28/12/06 בדרך ההגנה בחיפה.

2.בעת התאונה, עובד של התובעת, מר נחום יצחק (להלן: "עובד התובעת"), נהג ברכב מסוג שברלוט סוואנה השייך לתובעת (להלן: "רכב התובעת"). לטענת התובעת, בעת שנסע עובד התובעת בדרך ההגנה בנתיב הימני, הגיעה משאית נהוגה על ידי הנתבע בנתיב האמצעי, סטתה לפתע ופגעה עם צד ימין של המשאית בדופן צד שמאל של רכב התובעת. כתוצאה מכך נגרמו לרכב התובעת נזקים אשר בגינם הוגשה התביעה. לתביעה צורפה חוות דעת שמאי, תמונות הנזק, חשבונית תשלום וטופס הודעה על הפגיעה.

3.לטענת הנתבע, התאונה ארעה שעה שעובד התובעת עקף את המשאית במהירות ובפזיזות מצד ימין על גבי נתיב התחבורה הציבורית ובסיום עקיפתו סטה לנתיב הנסיעה של המשאית ופגע בה. הנתבע טוען כי התאונה נגרמה בשל אשמו הבלעדי של עובד התובעת.

4.בדיון אשר התקיים בפניי היום העיד מטעם התובעת מר יצחק נחום והנתבע בעצמו. יצויין כי הנתבע ויתר על חקירת השמאי מטעם התובעת.

5.לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים, שקלתי את כל טענות הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעו בפניי, הנני מעדיפה את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת. להלן אנמק.

6.עולה כי רכב התובעת נסע בנתיב הימני ביותר שהינו נתיב תחבורה ציבורית לאחר שירד מגשר בדרך אלנבי במטרה להשתלב בכביש הראשי, דרך ההגנה. חובת הזהירות בעת השתלבות בכביש מהיר וראשי מוטלת על המבקש להשתלב בו, קרי: במקרה דנן על עובד התובעת. עולה כי בעת שרכב התובעת ירד מהגשר היתה המשאית מספר מטרים לפניו ולאחר מכן כאשר ארעה הפגיעה היה רכב התובעת מצוי בחזית ימנית קדמית של המשאית. מכאן, עולה כי רכב התובעת ביקש להשתלב בכביש ראשי תוך שהוא עוקף את המשאית מצד ימין שלה. תיאור זה כשלעצמו תואם את גרסת הנתבע ובנוסף מטיל על עובד התובעת את חובת הזהירות כאמור לעיל.

גרסתו של עובד התובעת, אשר הועלתה לראשונה היום בדיון, לפיה הנתבע התחיל לנסוע בזיגזגים, עומדת בסתירה לתיאור התאונה אשר הוכח בדיון ואף הודגם על ידי עובד התובעת והנתבע, אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים ואף עומדת בסתירה לתיאור כפי שהובא על ידו בתצהירו ובכתב התביעה.

7.עדותו של הנתבע היתה מהימנה, רצופה ולא נסתרה. הגיונם של הדברים מצביע על כך שרכב התובעת הוא שביקש לעקוף את המשאית מצד ימין ולהשתלב בנתיב האמצעי ולא כנטען אחרת על ידי התובעת.

יצויין כי לדברי עובד התובעת היו ברכבו שני עובדים נוספים ואולם אלה לא הובאו לעדות. על כן נותרה עדותו של עובד התובעת בבחינת עדות יחידה ללא שהובא לה סיוע או חיזוק. בנוסף, בהתאם לדיני הראיות, העובדה כי לא הובאו לעדות עדים רלבנטיים נזקפת לחובת התובעת.

לפיכך, משלא עמדה התובעת בנטל ההוכחה המוטל עליה בדין האזרחי והואיל ולא מצאתי נימוק ממשי להעדיף את גרסת התובעת, דין התביעה להידחות.

8.לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה.

9.התובעת תשא בהוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

10.מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: