עירוני נ' נעלי אנטילופ

החלטה

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה עקב פגם בזוג נעליים שנרכש מן הנתבעת.

לטענת התובעת רכשה בשנת 2009 זוג נעליים כאשר לאחר כל הליכה עמם החלה רגל שמאל להתנפח ונוצרו בצקות ברגל זו.

בכתב התביעה נטען כי התובעת פנתה מספר פעמים לחנות הנתבעת ונאמר לה כי מדובר בליקוי ברגל ולא בנעל ואולם משפנתה לסנדלר לצורך בדיקה נאמר לה כי החלק העליון של הנעל האחת צר יותר מן האחר ב-1 ס"מ. משסירבה הנתבעת לבטל את ההתקשרות פנתה התובעת בתביעתה זו לבית המשפט.

לטענת הנתבעת פנייתה של התובעת נעשתה רק בעבור שנה ממועד רכישת הנעליים, בעוד האחריות הינה לארבעה חודשים בלבד. עוד נטען כי ממילא לא הוכח כי קיים פגם כלשהו בנעל, ונוכח העובדה כי מדובר בנעליים אשר מיוצרות בשבלונה, לא תיתכן סטייה מסוג זה הנטען על ידי התובעת.

בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת להוסיף ולטעון כי בעבר משפנתה התובעת וביקשה לבטל עסקה בסמוך למועד הרכישה, נעתרה הנתבעת לבקשתה ואולם במקרה דנן נוכח מהות הפנייה ומועדה, אין מקום לעשות כן.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי כלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

לא הוכח כי קיים פגם כלשהו בנעליים.

זוג הנעליים הוצג בפני, ועל פניו, בעין שאינה עינו של מומחה, לא נראה כי קיים פגם כלשהו או פער מהותי כלשהו בין נעל רגל ימין לנעל רגל שמאל.

מבנה הנעל הוא כזה שחלקו העליון חובק את הרגל. עם זאת, לא ניתן היה לחזות, בזהירות המתבקשת, שקיים הבדל בין נעל אחת למשנה.

התובעת לא הציגה כל חוות דעת של איש מקצוע לעניין קיומו של הפגם.

למעט טענה כללית על דברים שנאמרו לתובעת בעל פה על ידי סנדלר, שאיני יודעת מיהו ומה הכשרתו לא הוצג או נאמר דבר.

בבואה של התובעת לעתור כי בית המשפט יורה על ביטול התקשרות תוך חיוב הנתבעת בהוצאותיה, עליה להוכיח כי אכן קיים אותו פגם מהותי המצדיק את ביטול ההתקשרות. בפני מונח כתב תביעה בן מספר שורות ותו-לא. אין בכך די על מנת להרים את הנטל המוטל על התובעת בהוכחת בסיס תביעתה.

טענה התובעת לכך שנגרמו לה נזקים פיזיים על דרך של בצקות ברגליים עקב השימוש בנעליים. גם עניין זה לא הוכח בפני כאשר לא הוצגו מסמכים רפואיים כלשהם.

זאת ועוד, צודקת נציגת הנתבעת בטענתה כי לא כל נעל מתאימה לכל אדם. גם במקום שבו היתה התובעת מוכיחה כי אכן הנעל הספציפית עקב המבנה שלה, אינה מתאימה לה, אין בכך כדי להביא למסקנה מיידית כי מדובר בפגם בנעל, הגם שיכול והיה בכך כדי להצדיק בקשתה לביטול ההתקשרות ובלבד שזו היתה נעשית במועד.

טענה התובעת כי פנתה לחנות כשבועיים לאחר רכישת הנעליים. גם לטענה זו לא נמצאה כל ראייה. ניתן היה לצפות דווקא ממי שטענה כי היא רוכשת מן הנתבעת נעליים באופן שיטתי, כי תדע לעמוד על זכויותיה בין אם על דרך של משלוח דרישה בכתב ובין אם על דרך של מתן הודעה על ביטול ההתקשרות. עתירה לבית המשפט בעבור למעלה משנה ממועד רכישת הנעליים, אינה סבירה בעיני.

עתירה כי בית המשפט יפסוק בנסיבות אלו בהן נרכשו הנעליים בסכום של 400 ש"ח, פיצוי בהיקף של 5,000 ש"ח, אינה סבירה אף היא.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

משנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים.