עיר י ית רעננה נ' אלי אלחדד

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס 4,803 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבע, בגין יתרת חוב עבור שכר לימוד שהתחייב הנתבע לשלם עבור השתתפות בנו, ביום לימודים ארוך בגן טרום חובה, בשנת הלימודים 2007/2008. טענת ההגנה העיקרית של הנתבע, הנה כי הקריטריונים שקבעה התובעת לקבלת הנחה עבור הלימודים הנ"ל, נקבעו בחוסר סמכות והנם בטלים, כי בכל מקרה, הקריטריונים שנקבעו מפלים וכי לו קיבל הנתבע את ההנחה שהתובעת הייתה צריכה לתת לו, בשיעור ובתנאים הניתנים על ידי משרד החינוך לגן טרום חובה, לא הייתה עומדת לו כל יתרת חוב כלפיה. במרכז הדיון, עומדת, אפוא, השאלה העקרונית, האם התנאי שהציבה התובעת לקבלת ההנחה עבור שירותי יום לימודים ארוך, שלפיו ההנחה תינתן רק להורים אשר עובדים שניהם במשרה מלאה, הוא תנאי מפלה אם לאו.

תמצית התביעה

לטענת התובעת, השתמש הנתבע בשירותי יום לימודים ארוך (להלן: "יול"א") בעבור בנו, מבלי לשלם על שירותים אלה. העירייה צירפה לכתב התביעה, תדפיס חשבון, המפרט את חובו של הנתבע, בסך של 4,799 ₪, נכון ליום 6.3.08. התובעת עותרת לחייב את הנתבע בסכום הנ"ל מכוח התחייבות חוזית ו/או מכוח הוראות סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, תש"ט - 1949 (להלן: "חוק חינוך חובה"). עוד טוענת התובעת כי כל פניותיה לנתבע לתשלום החוב, לא נענו.

תמצית ההגנה

להלן טענות ההגנה העיקריות שהעלה הנתבע: (1) אי קיומה של התחייבות ברת תוקף לשלם עבור יול"א- לטענת הנתבע, לא קיימת התחייבות ברת תוקף מצידו, לשלם לתובעת תשלומים כלשהם בעבור שנת הלימודים הנטענת בתביעה (2007 – 2008) וגם אם הייתה התחייבות כזו, היא בוטלה בטרם תחילת שנת הלימודים, כאשר הודיע הנתבע כי מטעמים כלכליים, לא יוכל לעמוד בהתחייבות כזו. ההתחייבות לתשלום, עליה חתם, הינה לשנת הלימודים 2006/7 בלבד ובשנה זו עמד בכל התחייבויותיו; (2) קביעת הקריטריונים של ההנחות לשירותי יול"א בחוסר סמכות ועל כן יש להחיל את ההנחות של משרד החינוך שחלות על לימודי החוב בגן טרום חובה בשיעור 80% - הנתבע טוען כי גובה התשלום וכן הקריטריונים להנחות, שעמידה בהם מזכה בהנחה של עד 20%, נקבעו באופן שרירותי על-ידי פקידים העובדים בעירייה בלא סמכות חוקית וללא שמועצת העיר אישרה אותם כדין. לפיכך, ההנחות בטלות. מכאן, לגרסת הנתבע, שיש להחיל את ההנחות שמשרד החינוך נותן לגן טרום חובה בשיעור של 80%; (3) הקריטריונים שנקבעו להנחות בשירותי יול"א הנם מפלים והסכום המלא שנקבע לתשלום הנו בלתי סביר – הנתבע מלין בעיקר על התנאי שלפיו יהיו זכאים להנחה רק בני זוג אשר עובדים שניהם משרה מלאה, אם כי תוקף הוא גם את שיעורי התשלום המלא שנקבע, אשר לדעתו הנו בלתי סביר ; (4) ניתנה הבטחה של ראש העיר למתן ההנחה – לטענת הנתבע, ראש העיר יצר כלפיו מצג והתחייבות שלטונית, שהוא יכול לשלוח את בנו לגן והעניין יסודר לשביעות רצונו וזאת בהודעת דואר אלקטרוני ששלח ראש העיר אל הנתבע; (5) אי התאמה בין סכומי הדרישה לסכום התביעה, טענות קיזוז וחישוב החוב לגרסת הנתבע - לטענת הנתבע ישנן אי התאמות בין הסכום המצוין בכתב התביעה ולבין הסכום שמופיע בתדפיס החשבון שצורף לכתב התביעה. כמו-כן, לטענתו, במאזן התשלומים ובהתחשב בהנחה שלה הוא זכאי ומאחר וגבו ממנו סכומים ביתר, התובעת אף חייבת לו 1,948.61 ₪ וככל שלא תתקבל הטענה לגבי הנחת היול"א, לכל היותר חייב הנתבע 2,467 ₪ (סעיף 11 לכתב ההגנה).

דיון

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אייל אדלין, מנהל מחלקת הגבייה. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. העדים נחקרו לפני והצדדים הגישו סיכומים בכתב. לצערי, חרף המאמצים הרבים שלי להביא את הצדדים להסדר, לא עלה הדבר בידי ומכאן שיש להכריע בטענות הצדדים.

המקור החוקי לחיוב הנתבע בתשלום עבור יול"א

התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבע חייב את סכום החוב מכוח התחייבות או מכוח סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, תש"ט – 1949. בסיכומיה, התובעת זנחה את הטענה בדבר חובת התשלום לפי החוק הנ"ל והסתכמה אך ורק על כתב ההתחייבות שעליו חתם הנתבע. הנתבע מנגד, אף הוא לא הפנה בסיכומיו לדבר חקיקה שמכוחו התובעת מחויבת הייתה להעניק לבנו שירותים של יול"א, אם כי הנתבע טוען כי כללי המשפט המנהלי חלים על התובעת גם אם סיפקה את השירותים על פי חוזה שבין הצדדים ואילו התובעת טענה ליחסים חוזיים רגילים של מוכר מרצון לקונה מרצון.

לאור האמור, מסקנתי הנה כי שירותי היול"א במקרה דנן ניתנו אמנם כשירות לתושבי העיר, מבלי שחלה על העירייה חובה מכוח הדין להעניקה. יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה שנותנת השירות בה עסקינן היא רשות ציבורית, יש לחיל על הצדדים ועל ההתקשרות ביניהן, מערכת כללים ועקרונות מן המשפט המנהלי, לפיהם מוטלת על הרשות הציבורית חובה מוגברת לנהוג ביושר, בהגינות ובסבירות בכל הליכותיה. ראו דברי כבוד השופטת דורנר בבג"צ 4422/92 שלמה עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם באתרים משפטיים):

"9. רשות מינהלית מוגבלת בהפעלת שיקול דעתה על-ידי ההלכות הכלליות של המשפט המינהלי. עליה לפעול במסגרת סמכותה החוקית; עליה לשקול את כל השיקולים הרלוואנטיים להשגת תכלית החוק ולהימנע מלשקול שיקולים זרים; עליה להפעיל את שיקול-דעתה בשוויוניות ולהימנע מהפליה; עליה לנהוג בהגינות וביושר; ועליה לפעול על-פי סטנדרט התנהגות המצוי במיתחם הסבירות. סטנדרט זה משקף, בין היתר, את האיזון הראוי בין השיקולים הרלוואנטיים השונים".

לפיכך, גם אם השירותים שניתנו במקרה דנן היו מעבר לחובה החוקית של התובעת, הרי משהחליטה להעניקם, על כל החלטותיה בעניין זה, לרבות קביעת הקריטריונים למתן הנחות, חלים כללי המשפט המנהלי וביניהן הכלל שאוסר על הפליה והמחייב שוויוניות.

תחולתו של כתב ההתחייבות על שנת הלימודים 2007/8 נשוא התביעה

אין מחלוקת כי הנתבע חתם על כתב התחייבות ביום 13.7.06 ביחס ליול"א (עדות הנתבע בעמ' 24, שורות 13-16). דא עקא, הנתבע טוען כי כתב ההתחייבות חל אך ורק לגבי שנת הלימודים 2006/7 ולא חל על השנה נשוא התביעה, שנת 2007/2008. בסעיף 15 לתצהירו, טען הנתבע כי קיבל כתב התחייבות חדש לתשלום בגין גן טרום חובה (צורף כנספח ה' לתצהירו), עליו לא חתם ואף הודיע לעירייה כי לא יוכל לחתום עליו, כיוון שלא יוכל לעמוד בתשלום. לאחר הודעתו זו, התבקש למלא טפסי הנחה ולהמציא אישורים בדבר הכנסתו.

לעומתו, טוענת התובעת כי ההתחייבות עליה חתם בשנת 2006, מעולם לא בוטלה על-ידי מי מהצדדים וכי בהתאם לסעיף 13 לכתב ההתחייבות, שאליו הפנה מר אדלין בעדותו (ס' 9-10 לתצהירו ועדותו בעמ' 18, ש' 22-23), כתב ההתחייבות נותר בתוקף "בשנת הלימודים הנוכחית ובכל שנה שלאחריה, כל עוד הילד לומד במסגרת גני יום לימודים ארוך (יול"א)".

סבורני כי יש ממש בטענת התובעת בנקודה זו. כתב ההתחייבות שעליו חתם הנתבע קובע במפורש את תחולתו על "....שנת הלימודים הנוכחית ובכל שנה שלאחריה, כל עוד הילד לומד במסגרת גני יום לימודים ארוך (יול"א)". הדברים ברורים ומפורשים. הנתבע, אשר חתם על הכתב, מוחזק כמי שמחויב לכל סעיפיו, גם אם החליט שלא לקרוא אותם, וכדברי ע"א 6055/04 אורית לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם בנבו:

"כידוע, כלל הוא, כי מי שחותם על מסמך משפטי, ובכלל זה שטר משכנתא, מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו, כדוגמת שטר משכנתא (ראו ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח (2) 145; ע"א 8800/04 אוה שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). משמע, אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי (ראו ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט (2) 77; ע"א 6645/00 ערד נ' ז'אק אבן (לא פורסם)).      

למעלה מן הדרוש, יצוין כי התנאי שבמחלוקת מופיע בסעיף האחרון של הכתב, ליד המקום שמיועד לחתימת הנתבע. כותרת הכתב אינה מסייגת את הכתב לשנה מסוימת. כמו כן, כל התאריכים שנזכרים במסמך גופו, מתייחסים לחודשי השנה בלבד, מבלי לציין את שנת 2006/7 או כל שנה אחרת. ניכר בין היתר מכך, שהמסמך מנוסח כך שהכוונה להחילו על כל שנות הלימודים שיבואו לאחר חתימת הכתב וללא צורך בהחתמת מקבל השירותים על מסמך חדש כל שנה.

טענת הנתבע שלפיה התובעת שלחה לו מסמך נפרד לשנת 2007/8 דינה להידחות אף היא, שכן מסמך זה (נספח ה' תצהיר העדות של הנתבע), לא מזכיר ולו במילה את שירותי היול"א ונראה כי הנו מיועד לתשלום שכר הלימוד עבור שעות הלימוד לפי חוק, משעה 7:30 ועד לשעה 13:20. הנתבע גם לא נתן כל הודעה בכתב על ביטול הרישום של בנו ליול"א בשנת 2007/8 (כנדרש בסעיף 9 לכתב ההתחייבות), ואף המשיך לשלוח את בנו לגן בשעות היול"א (13:20 עד 16:00), כפי שאישר בעדותו (עמ' 30, ש' 21-22), אם כי כעבור מספר חודשים לתוך שנת הלימודים, כבר הבהיר לנציגי התובעת כי הוא חולק על סירובה לאשר לו את ההנחה.