עיקול מסגרת אשראי אצל צד ג' - בנק

עניינה של החלטה זו, הינה בבקשת הזוכה לחיוב צד ג' - בנק _ בע"מ (להלן: "צד ג'"), בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967.

הליכים ברקע :

תיק זה נפתח ביום 06/01/2009, אזהרה הומצאה לחייב ביום 12/02/2009 ויתרת החוב הנוכחית בתיק הינה בסך של כ- 206,300 ש"ח.

ביום 10/06/2009, הוטל העיקול אצל צד ג', וביום 11/06/2009, התקבל צו העיקול אצל צד ג'.

ביום 29/06/2009, התקבל אצל צד ג' צו עיכוב הליכים נגד החייב, ביום 27/03/2011, שופעלו ההליכים נגד החייב וכחודש לאחר מכן, ניתן צו מימוש נכסים/כספים אצל צד ג'. בתשובה לצו המימוש הגיב צד ג', כי אין כספים / נכסים לזכות החייב.

ביום 05/06/2013, התייצבו ב"כ הזוכה, ב"כ צד ג' וכן מר א.ה. (נציג צד ג') לדיון לפניי.

בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, על הזוכה לשכנע, כי קיימים אצל צד ג' נכסים מעוקלים שלא הועברו על ידו ללשכת ההוצאה לפועל.

משהצליח הזוכה לעמוד בנטל השכנוע, על צד ג' להראות, כי קיים הצדק סביר למחדלו (ראה: ע"א (י-ם) 6006/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' דוד חסון ואחרים(.

משכך, עובר נטל השכנוע לפתחו של צד ג', להראות, כי היה הצדק סביר לאי העברת הנכסים שהיו בידיו לידי לשכת ההוצאה לפועל.

החוק אינו מגדיר מהו "הצדק סביר" אולם נראה, כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת, שיהווה בסיס להתנהגותו של צד ג', מעשיו ומחדליו. הדרישה לקיומו של הצדק סביר, מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת הנכסים המעוקלים שהיו בידיו לידי לשכת ההוצאה לפועל.

הדרישה פורשה בפסיקה, כמכוונת למבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן היישוב שנדרש לפעול באותן נסיבות בהן פעל צד ג' (ע"א  533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' ולך פ"ד מג (2) 870).

בענייננו, עיקר טענותיו של הזוכה מתמקדות בשני סכומים, אותם טען, כי היה על צד ג לעקל ולהעביר ללשכת ההוצאה לפועל.

האחד, עיקול מסגרת האשראי של החייב, אצל צד ג'.

השני, סך של 6,209 ש"ח, בגין חיוב שהועבר לחברת ס. בע"מ, לאחר קבלת צו העיקול.

עיקול מסגרת האשראי :

המתווה הנורמטיבי :

במסגרת ע"א 2167/08 משה אלבס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום ) (10/01/2011להלן: "הלכת אלבס"), נדונה שאלת עיקול מסגרת אשראי של לקוח, בחשבון הבנק, מקום בו התחייב הבנק להעניק ללקוח מסגרת אשראי.

בית המשפט הבחין בין שני מצבים. האחד, כאשר לבנק נתונה הזכות שלא לתת לחייב מסגרת אשראי ואין לחייב עילה לחייב הבנק במתן אשראי. כלומר שמתן האשראי נתון לשיקול דעת הבנק. השני, כאשר קיים הסכם מסגרת אשראי.