עיסאם נ' דארי

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, על ידי כב' השופט מינץ (כתוארו דאז) ביום 27.10.08 (להלן: "פסק הדין").

רקע עובדתי והליכים בתיק:

המשיב (להלן: "התובע") והמבקש (להלן: "הנתבע") היו שותפים ביוזמות נדל"ן שונות, עד למועד שבו נתגלעו ביניהם מחלוקות כספיות.

לטענת התובע כדי לשים קץ למחלוקות ולשותפות, ביום 24.6.08 נחתם ביניהם הסכם שכותרתו "הסכם ויתור וסילוק סופי" (להלן: "ההסכם הראשון"). על פי ההסכם הראשון הצהיר הנתבע כי קיבל הלוואה בת 2 מיליון ₪ מהתובע אותה טרם פרע, התחייב לפרוע אותה, ונתן בטוחות שונות לכך. בין היתר נקבע בהסכם זה כי הנתבע יעביר לידי התובע את התמורה שהוא מקבל מרוכשי דירות בפרויקט הנדל"ן בכפר עיסוויא, שבגינו קיבל את ההלוואה מהתובע (להלן: "פרויקט הנדל"ן").

אף כי בהסכם לא מצויין במפורש באילו מקרקעין מדובר, הרי ששמות רוכשי הזכויות מצויינים במפורש ובין היתר מוסכם כי מר אחמד עיסא האני ומר שאדי האני היו בין רוכשי הזכויות. כפי שיפורט להלן, זהות הרוכשים רלבנטית גם להכרעה זו.

יודגש כי בהסכם הראשון לא נקבעו לוחות זמנים לקיום ההתחייבות מכוחו, ולהחזר ההלוואה, אך כן נקבע פיצוי מוסכם בן 200,000 דינר, היה ומי מהצדדים יפר את ההסכם.

ביום 7.9.08 הגיש התובע תביעה לאכיפת ההסכם הראשון, ומכוחו למתן פסק דין הצהרתי ביחס לזכויות התובע במקרקעין , ששימשו כבטוחה להלוואה, ופיצויי בסך מיליון ₪ בגין הפרת ההסכם. התובע גם דרש כי יקבע בפסק הדין כי רוכשי הדירות יעבירו באופן מידי את התמורה שהתחייבו לתת לנתבע לידי התובע, וזאת חרף העובדה שרוכשי הדירות לא צורפו כצד להליך.

משלא הוגש כתב הגנה ניתן כנגד הנתבע פסק דין הצהרתי על יסוד תביעת התובע וזהו פסק הדין נשוא בקשה זו.

התובענה השניה:

להשלמת התמונה יצויין כי ביום 14.2.10 הגיש התובע תביעה למתן סעד הצהרתי לזכויות באחת הדירות שהיתה נשוא ההליך שבפני (להלן: "התביעה החדשה").

התביעה החדשה שהגיש התובע הינה כנגד גב' סחר קוואסמי, ובה טען התובע כי ביום 3.9.08 (כלומר בטרם הגשת התביעה הקודמת) מכר לה את זכויותיו בדירה בפרויקט הנדל"ן, אך היא לא מילאה אחר התחייבויותיה ולא שילמה לו את מלוא התמורה בגין הדירה. גם בתביעה זו לא ציין התובע במפורש באלו מקרקעין מדובר, אך מכתב התביעה עולה כי מדובר במקרקעין שהם נשוא פסק הדין.

התובענה החדשה כוללת בחובה תביעה גם כנגד הנתבע בהליך שבפני וכן כנגד, האני שאדי והאני נאסר, שהיו בין רוכשי הדירות בפרוייקט, וששמם מצויין בהסכם הראשון ובפסק הדין. התובע טוען בתביעה החדשה כי הנתבע עשה יד אחת עם ה"ה האני כדי לקפח את זכויותיו בדירה, וזאת בניגוד לפסק הדין, שניתן בהליך שהתובע ניהל כזכור כנגד הנתבע לבדו.

הבקשה לביטול פסק דין:

ביום 27.7.10 פנה הנתבע לבית המשפט וביקש את ביטול פסק הדין. הנתבע טען כי לא קיבל את כתב התביעה בשעתו, וכי בין הצדדים נחתם הסכם מאוחר יותר, מיום 20.8.09 ובו התחייב התובע לבטל את פסק-הדין (להלן: "ההסכם השני"). על פי ההסכם השני התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 355,000 ₪ בלבד ובכך להביא לידי סיום את מלוא המחלוקות בין הצדדים.

התובע לא הכחיש כי חתם על הסכם זה, אך טען שלא בידו לבטל את פסק הדין, אלא היה על הנתבע להגיש בקשה במועד לבית המשפט ומשלא עשה כן הרי שפסק הדין תקף. בנוסף טוען התובע כי הנתבע לא מילא אחר התחייבויותיו גם על פי ההסכם החדש. עוד טוען התובע כי הגירסה שהציג הנתבע בפני בית המשפט של ההסכם הינה מזוייפת, ויש בה תוספות שלא נכללו בהסכם האמיתי בין הצדדים.

הנתבע מצידו טען כי השלים את את בניית הפרויקט בעלות של 200,000 ₪ ושילם למשיב 140,000 ₪ במזומן, ועל כן יתרת חובו עומדת לכל היותר על סך של 15,000 ₪.

דיון והכרעה:

בהסכמת הצדדים ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנת מבלי שאקיים דיון בבקשה, וזאת על יסוד המסמכים שבפני.

המסגרת הנורמטיבית: