עיסאוי נ' ניב- אל בעמ

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 06.05.13 (כב' השופט נ' שטרנליכט) אשר דחה את בקשת המבקש למתן צו מניעה האוסר על פינויו מנכס מקרקעין.

2.הרקע להגשת הבקשה-

ביום 08.04.13 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה (וכן כנגד רשם ההוצל"פ) "למתן פסק דין הצהרתי לקיום דיירות מוגנת לפי חוק הגנת הדייר ולפי הדין ולמניעת פינוי". בכתב התביעה נטען כי המבקש הינו אדם חולני המחזיק מזה 46 שנה באופן בלעדי בנכס ברמלה המכיל תחנה לשטיפת מכוניות, מזנון ומוסך למכוניות. נטען כי איש חוץ ממנו אינו מחזיק בנכס. לטענתו, כאמור בכתב התביעה, המשיבה מכרה למבקש זכויות בנכס כדייר מוגן. המבקש טוען כי שילם במשך שנים שכר דירה בסכום מופקע. הכל באמצעות מנהל המשיבה מר חבקין שנפטר לפני שנים.

המבקש מסתמך על הסכם מיום 24.12.81. לטענת המבקש, הסכם זה אבד לו במהלך השנים וכעת נמצא.

המשיבה ניצלה את חולשתו של המבקש ובמשך שנים גבתה ממנו שכ"ד מופקע, מעולם לא תבעה את פינויו אלא שרבבה בתרמית את שמו לתיקי ההוצל"פ המתנהלים נגד חייבים אחרים. רשם ההוצאה לפועל נפל ברשת תרמית זו.

לפיכך התבקש פסק דין הצהרתי, לפיו המבקש הינו בעל הזכויות בנכס לפי הסכם מיום 24.12.81, וכן התבקש צו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיבה לפנותו.

במקביל הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני (כותרתה- "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פינוי והשעייתו") מהטעמים שפורטו בכתב התביעה.

3.תמצית החלטת בית משפט קמא-

ביום 07.07.08 קבע רשם ההוצאה לפועל כי מכח פסק דין שניתן נגד אחיו של המבקש (החייבים בתיק ההוצאה לפועל) יפונה גם המבקש מהנכס.

על תוצאה זו חזר רשם ההוצאה לפועל ביום 26.08.08.

בקשת רשות ערעור על החלטות אלה נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי. גם ביהמ"ש העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה.

נקבע, כי בנסיבות אלה נוצר מעשה בית דין כאשר כל הערכאות קבעו כי על המבקש לפנות את הנכס.

עוד נקבע בבימ"ש קמא, כי המבקש בא לביהמ"ש כשידיו אינן נקיות מאחר שנמנע מלציין בבקשתו את השתלשלות העניינים האמורה.

לפיכך, בוטל הצו הארעי שניתן ביום 23.04.13, ונדחתה הבקשה לצו מניעה זמני.

4.תמצית טענות המבקש-

דחיית הבקשה מביאה למצב בלתי הפיך, ולכך שלא יהיה למבקש את יומו בבית המשפט, על אף שבתביעתו הוא מגלה מסמך שהיה נסתר ממנו במשך עשרות שנים ומעיד על זכויותיו בנכס שבנדון, תעודת ציבור המעידה כי ע"פ רישומי העיריה המחזיק הבלעדי בנכס הינו המבקש. עוד נטען כי מעולם לא ניתן נגד המבקש פסק דין לפינוי, וכי בנסיבות העניין, ולנוכח המסמכים שמצא המבקש לאחרונה, אין מקום להסתפק בהחלטות רשם ההוצאה לפועל, ואין מקום לחסום את דרכו של המבקש לערכאות.

5.תמצית טענות המשיבה-

התביעה מוגשת לאחר שנים של התדיינויות בעניין פינוי הנכס. ההסכם המוצג כיום עומד בסתירה לחוזי שכירות בלתי מוגנים שנחתמו לאחר מועד חתימת הסכם זה (1981). מכל מקום, תקופות השכירות הסתיימו בשנת 2006, ומדובר בחוזים שנחתמו בין השוכרים למשיבה בידיעת המבקש.

ניתנו פסק דין לפינוי המתייחסים ספציפית לנכס שבמחלוקת.