עיסא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 3.4.13 (להלן - הוועדה), לפיה אין החמרה במצבו של המערער.

2.המערער נפגע בעבודתו ביום 30.10.09. ביום 10.8.11 קבעה וועדה רפואית כי לא נותרה נכות בעקבות הפגיעה. על-פי מכתב פקיד התביעות מיום 14.6.12, אישר פקיד התביעות כי הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הם: כתף, צוואר וגב.

בחודש 9/12 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – מעבודה). לאחר שהוועדה הרפואית קבעה כי אין החמרה במצבו, הגיש המערער ערר מכוחו התכנסה הוועדה נשוא הערעור.

3.הוועדה קיימה שתי ישיבות. בסיום ישיבתה הראשונה מיום 9.1.13 ביקשה הוועדה את הבהרת פקיד התביעות בנוגע לדיון בנושא התלונות בצוואר (וזאת עקב קיום בתיק של מסמך לפיו אין קשר בין התלונות בצוואר לבין הפגיעה), וכן ביקשה לעיין בממצאי MRI של כתף ימין.

בישיבתה מיום 3.4.13 קבעה הוועדה כי MRI של כתף ימין מצביע על קרע חלקי בגיד, כי בבדיקתה הקלינית של כתף ימין כי חום או אודם מקומי, אין נפיחות, היקפי הזרועות שווים, כי כח השרירים שמור, הכתף יציבה, כיפוף קידמי וצידי עד °170, סיבוב חיצוני עד °80, סיבוב פנימי עד ע"ש גבי.

באשר לצוואר קבעה הוועדה כי תנועותיו מוגבלות בעיקר ביישור בשיעור °10-°20, אך לא מפיקות כאב באיזור הכתף.

הוועדה סיכמה כי אין הגבלה בתנועות הכתף והיעדר דלדול השרירים מצביע על היעדר הפרעה בכתף, וזאת על אף הממצא שהתגלה ב- MRI.

באשר לצוואר - הוועדה ציינה כי אין עדות מיום התאונה באשר לתלונה על הצוואר או כל תלונות בנוגע לצוואר מסמוך לתאונה, וכי תלונות אלה הופיעו רק כשנתיים לאחר הפגיעה שהוכרה. לכן הסיקה הוועדה כי אין קשר בין התלונות לפגיעה שהוכרה, וזאת על אף האמור באישור ההכרה מחודש 6/12.

לאור האמור הוועדה סיכמה כי אין החמרה במצבו של המערער.

4.טענות המערער:

א.הוועדה חרגה מסמכותה כשקבעה שאין קשר סיבתי בין התלונות הנוגעות לצוואר לבין הפגיעה, שכן פקיד התביעות הכיר בקשר כאמור.

ב.הוועדה טעתה טעות עובדתית כשקבעה שהמערער לא העלה תלונות בנוגע לצוואר בסמוך לפגיעה – וזאת בניגוד לעולה מתעודת חדר המיון מיום הפגיעה.

ג.לפני הפגיעה שהוכרה לא היו תלונות על כאבי צוואר או תיעוד כלשהו על הגבלות בתנועת הצוואר, ואין כל אירוע לאחר הפגיעה לו ניתן לייחס את ההגבלה בתנועות הצוואר. לכן היה על הוועדה ליחס את ההחמרה במצב הצוואר לתוצאות הפגיעה שהוכרה.

ד.הוועדה ביקשה הבהרה מפקיד התביעות לעניין ההכרה בצוואר, וזה לא נמסר. בהיעדר המסמך המבוקש לא היתה הוועדה מוסכמת לסכם דיוניה, וזאת אף בניגוד לבקשתה שלה ובניגוד למסמך ההכרה.

ה.הוועדה לא התייחסה למכתביו של פרופ' סוירי ולמסמכים שצורפו לרבות ממצאי EMG המצביעים על פגיעה שורשית בצוואר.

5.טענות המשיב:

א.הוועדה רשאית ומוסמכת על-פי הוראות הדין לדון בשאלת הקשר הסיבתי אף אם זה נדון על-ידי פקיד התביעות.

ב.על-פי מסמכי חדר המיון מיום הפגיעה – לא הועלו כל תלונות באשר לצוואר.

ג.הוועדה אכן ביקשה הבהרה מפקיד התביעות, אך משזה לא סופק לה – הסבירה בהחלטתה המסכמת את עמדתה וכיצד היא מגיעה למסקנות אף מבלי לעיין בהבהרה.