עינצ'י נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל

פסק דין

עניינה של העתירה בשחרורה של העותרת ממשטרת ישראל על רקע מצבה הרפואי לפי סעיף 20 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א – 1971. לטענת העותרת פיטוריה נעשו בשרירות לב מתוך מניעים פסולים ושיקולים זרים תוך הפרת חובת תום הלב, הן במישור החוזי והן במישור המנהלי תוך אי קיום הוראות דין.

1.העותרת גויסה למשטרת ישראל ביום 18.8.1997. במשך השנים היא מילאה תפקידים שונים: סיירת; כתבנית; פקידה כללית ועוד. ברשות העותרת המלצות בגין שירותה ומקצועיותה כשוטרת הן מהממונים עליה והן מאזרחים שונים. ברם, בחודש מאי 2011 במהלך משמרת לילה, עת יצאה העותרת מניידת משטרה, סובבה את ברכה השמאלית ונחבלה ובשל חבלתה חזרה לעבודתה בתנאים מגבילים. באותה עת עבודתה הוגבלה לשש שעות עבודה ביום והיא קיבלה פטור מריצה וממאמץ ידיים. ביום 5.1.12 הגיעה העותרת לראשונה ל"וועדת מוגבלים" ובסיכומה של וועדה זו נמסר לה כי אם לא יימצא לה פתרון שיבוצי אחר, היא תוזמן לדיון חוזר בוועדה לאחר שלושה חודשים ותומלץ להתייצב לפני הוועדה הרפואית המשטרתית. במהלך חודש ינואר 2012 התקיימה לעותרת וועדה לקבלה לתפקיד מפעיל מרכז שליטה (משל"ט) במחוז חוף. במסגרת וועדת הקבלה של יחידה זו טענה העותרת כי היא סובלת מדלקת פרקים קשה ויש לה קושי רב לשבת יותר מעשרים דקות באופן רצוף. העותרת ביקשה לשקול אם היא מעוניינת בתפקיד שהוצע לה. ואכן במועד מאוחר יותר הודיעה העותרת כי תשובתה שלילית והיא אינה מעוניינת להיקלט במשל"ט בגלל הבעיה הרפואית ממנה היא סובלת אשר מקשה עליה לשבת למשך זמן ממושך. ביום 22.3.12 התקיימה בעניין העותרת וועדת מוגבלים שנייה. במועד זה העותרת הייתה מוגבלת ל-7 שעות עבודה ביממה במשמרת בוקר בלבד. בסיכומה של וועדה זו החליט סגן מפקד מחוז חוף שמכיוון שלא נמצא תפקיד ההולם את מגבלותיה הרפואיות ונוכח חוות דעת רופא משטרתי שנכח בוועדה לפיה לא תוכל לשוב לתפקידה כסיירת, הועבר עניינה לוועדה הרפואית המשטרתית. חרף זאת, הוצע לעותרת להתמודד לתפקיד מעריך מידע במרחב שפלה, אך היא דחתה הצעה זו בשל ריחוק התפקיד ממקום מגוריה.

2.ביום 17.6.12 התקיימה בעניינה של העותרת וועדה רפואית משטרתית. לאחר שהתרשמה הוועדה הרפואית מדברי העותרת, בדקה אותה ועיינה במכלול החומר הרפואי, היא קבעה שהעותרת יכולה להמשיך ולשרת תחת המגבלות הרפואיות הבאות: פטור מפעילות מבצעית; שחרור ממשמרת לילה; עבודה בתנאי חדר; והגבלה ל-8 שעות עבודה בלבד. באותה וועדה נקבע כי העותרת סובלת מדלקת כלי דם שאינה קשורה לפציעתה בתפקיד. בהמשך לכך ובאותו יום, הקצין הרפואי הראשי של המשטרה קבע כי מגבלתה של העותרת היא מגבלה קבועה.

3.לטענת העותרת במהלך הזמן הציעו לה רק שלושה תפקידים בלבד, כשבפועל הראיונות לגבי תפקידים אלו התקיימו במהלך שבועיים בלבד והיא זו שיזמה וחתרה למציאת תפקידים אחרים המתאימים למצבה. תחושתה הינה כי בשימוע שנערך לה ביום 8.8.12 ושלאחריו הוחלט לפטרה, שרודפים אותה וכי מנגד מצבה הרפואי הולך ומשתפר. לטענתה פיטוריה בשלב הזה של חייה לאחר 16 שנות שירות במשטרה, הינו צעד בלתי מידתי ובנסיבות בהן פוטרה לא תוכל למצוא עבודה חילופית עם פיטוריה. פיטוריה לא נעשו בשל חוסר מקצועיות או התנהלות בעייתית אלא עקב בעיה רפואית המגבילה אותה מעט בעבודתה ויש למצוא לה תפקיד המתאים לה.

4.מנגד, טענה המשיבה כי נעשו ניסיונות כנים לשבץ את העותרת בתפקידים שונים. אין יסוד לטענת העותרת כי השימוע שהיה לה היה למראית עין בלבד. עיון בשימוע מגלה כי נעשו מאמצים כנים וניכרים למצוא לעותרת שיבוץ מתאים. יתר על כן, בנוסף לתפקיד במשל"ט חוף שהוצע לעותרת היא זומנה לראיון בתחנת נצרת לבחון את התאמתה לתפקיד רשם פלילי, אך התברר כי דרישות התפקיד כללו הרמת משאות כבדים בשל הטיפול במוצגים, דבר שהעותרת הצהירה שלא תוכל לעשות. על כן נמצא שהיא אינה מתאימה לתפקיד זה. מצבה הרפואי של העותרת צימצם, אפוא, את קשת התפקידים המנהליים שהיא יכולה הייתה להשתבץ אליהם בהיבט של הכשירות הרפואית ומגבלותיה הרפואיות והביאו לכך שהיא יכולה הייתה מבחינה רפואית להשתבץ רק בתפקיד מנהלי-משרדי.

5.בשולי הדברים יצוין כי לדיון בבית המשפט התייצב סנ"צ ניר פרנקל המשמש "ראש מדור נגדים" במחלקת כוח אדם במטה הארצי של המשטרה והוא הצביע על כך כי בשנת 2012 הועמדו 138 שוטרים לפני הוועדה הרפואית, מתוכם רק 46 שוטרים נמצאו כשרים לשירות תחת מגבלותיהם. בניגוד, אפוא, לרושם כאילו המשטרה הינה גוף רחב היקף אשר משופע במגוון רחב של תפקידים שניתן לשבץ להם שוטרים עם מוגבלויות שונות, המצב לאשורו אינו כך וכי חסרים תקנים רבים למשטרה במחוזות השונים וחרף הניסיונות הכנים שנעשו לשבץ את העותרת לתפקיד המתאים למוגבלויותיה , הדבר לא הסתייע.

6.עם כל ההבנה למצבה של העותרת, מסתבר שלא נמצא תפקיד המתאים למוגבלויותיה ולמצבה הרפאי אשר הוגדר על ידי קצין הרפואה הראשי של המשטרה כמוגבלות קבועה. יתכן אמנם שהעותרת חשה היום טוב יותר מאשר בעבר, אך אין לפני בית המשפט אלא את ממצאי הוועדה הרפואית והחלטתו של קצין הרפואה הראשי של המשטרה, מהם עולה, כאמור, שמצבה הרפואי הינו קבוע. כמו כן, הרושם שנתקבל מניסיונות המשטרה למצוא לעותרת תפקיד, היה שנעשו ניסיונות כנים לשבץ אותה לתפקיד המתאים למצבה הרפואי. גם לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי ממנה ניתן להסיק שמאן דהו במשטרה ביקש לבוא חשבון עם העותרת. גם לא הייתה שום סיבה לעשות כן נוכח תפקודה התקין עובר לפציעתה. ייתכן גם כי העותרת הייתה בררנית מדי. מכל מקום, התערבותו של בית המשפט בהחלטות מעין אלו של המשטרה הינה גם כך מצומצמת (בג"ץ 3798/09 גורחוד נ' המפקח הכללי על משטרת ישראל, 07.12.10; בג"ץ 1524/06 פלונית נ' מפכ"ל המשטרה, 20.07.06), ולא השתכנעתי כי נפל פגם בהליך הפיטורין של העותרת ולכן דין העתירה להידחות.

7.שאלתי בשולי הדיון אם ניתן לאפשר לעותרת לפנות לוועדה הרפואית פעם נוספת בכדי שמצבה הרפואי ייבדק בשנית. תשובתו של רב ניצב פרנקל הייתה שלא הוא זה המחליט בעניינים שכאלו. עם זאת, למרות דחיית העתירה, ולו על דרך המלצה בלבד, ונוכח עמדתה של העותרת היום, טוב תעשה המשטרה אם תאפשר לעותרת לפנות לוועדה הרפואית פעם נוספת כדי שייקבע אם חל שינוי במצבה הרפואי, דבר שיאפשר לה להשתלב במגוון רחב יותר של תפקידים המתאימים למצבה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: