עיני נ' הנתיב המהיר בע"מ

1. קודם בחינת הערר לגופו, יש להביע צער על כך שלמרות המלצת הוועדה לא השכילו הצדדים להגיע להבנה ביניהם, חרף היקפו הכספי הנמוך של הערר וחרף העובדה שהסוגיה המהותית שבבסיסו נבחנה בעבר על ידי הוועדה לא פעם.
2. במועדים הרלוונטיים לערר, היתה העוררת הבעלים הרשום של רכב XXX (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת באגרה בסך 7 ₪ בגין נסיעה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") שבוצעה ביום 6.2.15 (להלן: "הנסיעה הרלוונטית") ובנוסף בחיוב של 28 ₪, כפיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), מן הטעם שהשימוש בוצע, אליבא דהמשיבה, בלי שהעוררת נקשרה עמה מראש בהסכם ומבלי ששולם עבור הנסיעה במהלכה, בניגוד לסעיפים 3ב- 3ג לחוק.
3. קודם שנפרט את טענות הצדדים, נוסיף בתמצית מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן הנ"ל וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). פרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) לגשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור בגין רכב מרובה נוסעים, הרלוונטי לעניינינו, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן: "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב (עבור מי שאינו פונה לחניון מדובר למעשה בהמשכו הישיר של המקטע הראשון קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").
4. בתקנה 18(א) לתקנות נקבע כי מי שעשה שימוש בנתיב המהיר כשברכבו שלושה נוסעים נוספים, או, בעת שנפח התנועה בנתיב המהיר נמוך מ-1,000 כלי רכב בשעה - שני נוסעים נוספים ועבר בנקודת ביקורת, זכאי לפטור מתשלום עבור הנסיעה. תקנה זו עומדת בלב הערר דנן.
5. בכתב הערר, שהוגש ביום 26.3.15, מבוקש לבטל את מלוא החוב בנימוק שבנסיעה הרלוונטית זכאית הייתה העוררת לפטור השמור לכלי רכב מרובה נוסעים, כאמור. נטען כי הנסיעה בוצעה על ידי ב"כ העוררת, הוא אביה, והייתה זו הנסיעה הראשונה שלו בנתיב המהיר. כן נטען כי הנסיעה הרלוונטית בוצעה ביום שישי סמוך לכניסת השבת כשהכביש היה פנוי. לטענת ב"כ העוררת, הוא הניח שקיימות מצלמות המזהות את לוחית הרישוי ומספר הנוסעים ואילו היה יודע שקיימת חובה לעבור בנקודת ביקורת היה עושה כן. בערר הודגש שהגשתו היא ממניעים של אזרחות טובה וטובת הציבור - "להחיל במחוזותינו הגינות ויושר ...".
6. בתשובתה לערר טענה המשיבה כי אין כל בסיס להנחת העוררת שמערכת הבקרה מזהה את מספר הנוסעים ברכב. המשיבה הוסיפה כי לאורך הדרך מוצבים שלטים ברורים המפנים לחניון את המשתמשים אשר ברכבם מספר נוסעים שמאפשר קבלת פטור מתשלום ובחניון מוצב שילוט ברור המפנה לנקודת ביקורת. היות שהרכב לא עבר בנקודת בידוק, בהתאם לתקנה 18(א) הנ"ל, חויבה באגרה והיות שהרכב לא היה רשום מראש לשימוש בנתיב המהיר, חויבה כדין גם בפו"ה. המשיבה ציינה כי חיוב הפו"ה שהוטל היה מופחת בהתאם לתקנה 12(ג) והוא היה לחלוטין מוצדק היות שהיה עליה להשקיע משאבי זמן וממון לאיתור בעלת הרכב ומשלוח החשבון בדואר רשום.
7. ביום 20.4.15 נפתח על ידי המשיבה תיק הוצאה לפועל כנגד העוררת (להלן: "תיק ההוצל"פ") שכלל את האגרה והפו"ה ומטבע הדברים נוספו לו חיובים נוספים בדמות אגרת פתיחה ושכ"ט עו"ד. העוררת מצידה הגישה ביום 18.5.15 בקשה דחופה לביטול תיק ההוצל"פ וכינתה את פתיחתו כ"שערורייה", נוכח העובדה שקודם פתיחתו הוגש ערר. בתגובה שהגישה ביום 29.5.16, טענה המשיבה כי תיק הערר נפתח על שם בא כוח העוררת וכי בייפוי הכוח שצורף לערר נרשם מספר זהות שגוי של העוררת ועל בסיס כך טענה כי "ככל הנראה עקב העדר אחידות במס' ת.ז. התיק לא הופיע בדו"ח המתריע על קיומו של תיק ערר, בטרם נפתח תיק ההוצל"פ". עם זאת, משיבה הבהירה שסמוך לאחר שהוברר העניין פעלה לסגירת תיק ההוצל"פ, מבלי שננקטו במסגרתו כל הליכים כנגד העוררת.
8. הצדדים זומנו לדיון בפני הוועדה, ליום 21.11.16. ביום 9.11.16 הודיעה העוררת כי היא אינה מעוניינת להתייצב לדיון וביקשה שההחלטה בערר תינתן בהיעדרה. במסגרת זו התייחסה לתיק ההוצל"פ וסגירתו וטענה כי מדובר בהתנהלות "שערורייתית" של המשיבה, נוכח "הקלות הבלתי נסבלת של נקיטת הליכים...". העוררת טענה כי עצם פתיחת התיק גרמה לה "נזק בלתי הפיך בכך ששמה הטוב הוחתם שהרי בימינו תיק הוצאה לפועל (עצם קיומו) מהווה כתם כלכלי בכל מוסד בנקאי". על בסיס זה ביקשה העוררת לחייב את המשיבה ב"הוצאות לדוגמה".
9. בדיון, שבהסכמת המשיבה התקיים בהרכב חסר של הוועדה, ציין בא כוח המשיבה שהעוררת לא טענה כל טענה לגבי השילוט וממילא, נוכח חובת המעבר בנקודת בידוק הקבועה בתקנות, דין הערר להידחות.

בהקשר זה נבהיר כי החלטה זו ניתנת בהרכב מלא של הוועדה היות שהדיון התקיים בהעדר העוררת והוא לא כלל הבאת ראיות, שמיעת עדים או כל עניין אחר שהיה בו כדי להצדיק מתן ההחלטה בהרכב חסר. למעשה, טענת המשיבה בדיון, הייתה משפטית גרידא ובאותה המידה היה ניתן להסתפק בהעלאתה בכתב. בנסיבות ומכוח הסמכות הנתונה לראש המותב בהתאם לסעיף 16(ג) לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב – 1992, ניתנת ההחלטה בהרכב מלא של הוועדה, כאמור. 

דיון

10. אכן, כטענת המשיבה, השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות המוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:

"3ב(א)    לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:

(1)     ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;

(2)     האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה;

..."

סעיף 3ג קובע –