עיני נ' שומרון

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד, להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע שטר.

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד, ביום 13/9/2010, כאשר על פי המחשב, המועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום 10/10/1993, קרי 7 שנים לאחר המועד הקבוע בחוק ובתקנות.

על פי בקשתה של החייבת, לא הומצאה לה האזהרה ורק "לפני כשבוע קיבלתי בתיבת הדואר..." (סעיף 2 לתצהיר).

על אף האמור, הוצג לי פרוטוקול מתיק ההוצל"פ נושא תאריך 2/2/1999 ובו מופיעה המבקשת מוזהרת בפני כב' הרשמת הדסה אסיף ומתייחסת לתיק זה ומבקשת לאחד את כל תיקיה.

מקום בו התייצבה החייבת/המבקשת לדיון, אין היא יכולה להישמע בטענה, לפיה לא קיבלה אזהרה בתיק ולא ידעה על תיק ההוצל"פ עד כשבוע לפני המועד בו הגישה את בקשתה להארכת מועד.

טענה זו נסתרת.

המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר נקבע בחיקוק ולפיכך נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו.

בעניינינו, לא הובא כל טעם המצדיק הארכת מועד וכל שטענה המבקשת בבקשתה להארכת מועד הוא כי לא קיבלה את האזהרה.

לטענת המבקשת, העובדה כי הזוכה השתהה בתיק ההוצל"פ מעלה תמיהות ואולם בד בבד טוענת, כי ננקטו נגדה הגבלות על רישיון הנהיגה והגבלות יציאה מן הארץ והגבלות שימוש בכרטיסי אשראי.

משלא הוצג לי טעם, בוודאי לא טעם מיוחד להארכת מועד, הרי שיש לדחות את הבקשה להארכת מועד.

זאת ועוד, הדרך בה נוסחה טענת המבקשת ובהעדר כל מסמך לביסוס, אינם מאפשרים העלאת הטענה היחידה לפיה, גרושה הוא זה שנטל על עצמו לטפל בתיקים, כטעם המצדיק האיחור הרב מאוד (7 שנים), בהגשת ההתנגדות (ראה בבר"ע ת"א 1786/02 רוזן נ' סופי).

בנסיבות אלה ומשעה שעסקינן באיחור רב ביותר בהגשת ההתנגדות, שאין לו כל הסבר או הצדקה, אין מקום לדון בסיכויי ההתנגדות לגופה (בר"ע 1786/02 הנ"ל) ומתייתר הצורך לדון בטענות ההגנה, ככל שקיימות.

תוצאת הדברים היא, כי אין בפי המבקשת/החייבת הסבר המניח את הדעת, לא כל שכן טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד של 7 שנים, לשם הגשת התנגדות.

הבקשה נדחית.

ההליכים בתיק 21-04432-93-2 ימשכו כסדרם.

המבקשת תשלם שכר טרחה עורך דין, בגין הישיבה היום בסך של 500 ₪.

כספים שהופקדו יועברו לתיק ההוצל"פ, לאחר הפחתת שכר טרחת עורך הדין, שקבעתי לעיל.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"א, 29/05/2011 במעמד הנוכחים.

צבייה גרדשטיין פפקין, רשמת