עיני נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דין מיום 15.11.2009 , שניתן בבית משפט לתעבורה ,ברמלה. תיק מספר 3569/08 ,(כבוד השופטת שלזינגר).

העבירה נשוא ערעור זה הינה , אי ציות לתמרור ד-14 עבירה על תקנה 22-א לתקנות התעבורה.

לטענת המערערת,אין תמרור ד-14 באזור ,בבית משפט לא הוכח קיומו,השוטר הסיט את נושא התביעה וטען כי נסעה בנתיב תחבורה ציבורי, דבר שלא הוזכר בדו"ח כלל,היה מקום להתמקד בעבירה המיוחסת והיא נסיעה על אי תנועה , ולא בנתיב ציבורי.

עוד נטען , כי אי תנועה כלל לא קיים במקום.

לגופו של ענין דין הערעור להדחות.

1.תמונות שצורפו לערעור , לא הוגשו בבית משפט קמא.עיון בתיק ביתמשפט קמא מלמד שלא הוגשה בקשה להגשת התמונות.בבית משפט קמא.

אין להגיש ראיות נוספות בערעור,אלא אם התיר זאת בית המשפט ,במסגרת בקשה מוקדמת .

המערערת לא פנתה בבקשה להגשת ראיות חדשות בערעור.

מכאן, אין לקבל טענתה, כי פנתה למע"צ,וזו אישרה לה כי אין במקום אי תנועה, וגם לא היה.

2.בהזדמנות הראשונה, בעת רשום הדו"ח,נרשמו דברי המערערת בזו הלשון:

"הרכב שלפני חסם אותי ולא נתן לי להכנס."

בחקירה נגדית עמוד 3 אמרה,"אני לא אמרתי שהרכב חסם אותי" ומיד אחר כך אומרת:

"הרכב נסע באיטיות , הוא חסם אותי באיטיות וחזרתי להיות מאחוריו."

3.השוטר רושם הדו"ח, העיד בבית משפט ואמר כי עמד על אי התנועה והבחין בנאשמת נוסעת על התמרור המסומן בברור על הכביש.

4. בית משפט לאחר שהזהיר עצמו מצא לקבל עדות השוטר שלא נסתרה, עדות המסתיעת במכתב המערערת נ/1.

לא מצאתי כי נפלה טעות בהכרעת הדין.

העונש שנגזר,קנס בסך 250 שח, הנו סביר, לא מצאתי להתערב.

הערעור נדחה.

ניתן בהעדר,המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.