עיני נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. מונח לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 26.2.2012 אשר קבעה כי מצבו הרפואי של המערער אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות.

2. בישיבת הערכה מוקדמת שקיים בית הדין ביקשו הצדדים כי פסק הדין בהליך יינתן על יסוד כל החומר המצוי בתיק וסיכום טענותיהם בכתב. משהוגשו הסיכומים נפתחה הדרך למתן פסק הדין.

רקע עובדתי

3. ועדה (מחוזית) מדרג ראשון קבעה למערער, ביום 9.3.2011, 50% מוגבלות בניידות לצמיתות וזאת, בהתאם לסעיף א – 4 לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות, באופן חלקי. על החלטה זו ערר המוסד.

4. הוועדה לעררים התכנסה בשני מועדים: 1.5.2011 ו – 2.8.2011. במסגרת התכנסותה מיום 1.5.2011 ערכה הוועדה למערער בדיקה נוירולוגית ובה נבדק גם הכח הגס בשרירי הרגליים. הוועדה מצאה לדרג את רמת התפקוד של המערער ב - (4-) - (4+) בשתי הרגליים. בהתכנסותה מיום 2.8.2011 ובין היתר, צפתה הוועדה בסרט וידאו בו נצפה המערער "הולך במהירות תוך שימוש בשתי קביים קנדיות ארוכות...". לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית ובשילוב עם מצב המערער כפי שהוא בא לידי ביטוי בסרט הווידאו, באה הוועדה לכלל מסקנה כי "הממצאים לא ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים". בכך קיבלה את ערר המוסד.

5. על החלטת הוועדה לעררים ערער המערער בפני בית הדין (ב"ל 49211-09-11). במסגרת הדיון בערעור באו הצדדים, בהמלצת בית הדין, לכלל הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ולפיה:

"....לנוכח העובדה שבוועדה בדרג ראשון ישב גם אורטופד, ולנוכח העובדה שיש מסמכים רפואיים אורטופדיים שהיו בפני הוועדה, אני מסכים להחזיר את העניין לוועדה בה ישבו אותם חברים ויצטרף אליהם אורטופד או לחילופין יחליף את אחד מהם (ולא את הנוירולוג), על מנת לבחון האם מתקיים לגבי המערער ליקוי אורטופדי בהתאם להסכם הניידות".

6. מכח פסק הדין שבה והתכנסה הוועדה לעררים ביום 26.2.2011 בהרכב שכלל אורטופד (חלף אחד מהמומחים בתחום כלי דם). המערער טען בפני הוועדה כי חלה החמרה קשה במצבו וכי אינו מסוגל עוד ל"דדות" כלל. כן טען כי מקור הבעיה ממנה הוא סובל היא בהיצרות ספינאלית בעמוד השדרה אשר גרמה לשיתוק בגפיים התחתונות. הוועדה מצדה ציינה, בין היתר, כי המערער אינו מסוגל לבצע מעבר מכסא הגלגלים בו הוא ישוב למיטה וכי הוא אינו משתתף במאמץ המעבר מהכסא למיטה. הוועדה שבה וצפתה בסרט הוידאו. בסעיף ד.3 לפרוטוקול שכותרתו "סיכום ממצאי הבדיקה הנוירולוגית" כתבה הוועדה כך:

"הבדיקה מתבצעת בתנאי של הצהרת כאבים מטעם החולה בכל ניסיון לבדוק תנועתיות בגפיים התחתונות ובבדיקה הקודמת התלונן על כאבים בכל נגיעה. הפעם אינו מאפשר כל תנועה עקב תלונות על כאבים עזים בהפעלת שרירים. היקף קבוצת שרירי הירכיים שווה. היפרקרטוזיס בכפות הרגליים מצביע על הליכה. החזרים פלנטריים בפלקסיה. העדרות החזרים גידיים. אין סימנים של נזק במערכת העצבים המרכזית ואין סימנים פירמדיליים או צרבלריים או אקסטרפירמדליים (כך במקור – ר.ב.ה). קיימת התנגדות אקטיבית לכל ניסיון ישור או כיפוף של הגפיים התחתונות".

בסיכום ממצאיה החליטה הוועדה כך:

"הוועדה התכנסה לפי פסק דין....אשר פסק שיש להחזיר מקרהו לועדת ערר לשם בדיקה אורטופדית. קיים פער בין דלות הממצאים האובייקטיביים ועוצמת התלונות הסובייקטיביות בזמן הבדיקה. מבחינה אורטופדית נכון הדבר כי יש הצרות של תעלת השדרה (ספיינל סטנוזיס). יחד עם זאת אין שום ערך מוסף להוספת אורטופד להרכב הועדה מכיוון שלמעשה אנו דנים בתוצאת הצרות אם ישנה והיא נזק במערכת העצבים ההיקפית.

לאחר דיון נוקב בועדה הוחלט שהבדיקה הנוירולוגית היא דומה היום 26.2.2012 לבדיקה הנוירולוגית מ – 1.5.2011. הועדה מודעת לדבריו של עו"ד סער הטוען להחמרה ניכרת בחודשים האחרונים אך לא היה לזה ביטוי בבדיקה. אי לכך הועדה מתייחסת לסבלו כפולינויורופתיה תחושתית ללא היבטים מוטוריים אובייקטיביים היחידים שהתקנון מאפשר את יישומם".

מכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

7. לטענת המערער שגתה הוועדה משלא מצאה ליישם בעניינו סעיף מותאם ברשימת הליקויים. כך שגתה כשמצאה להסתמך על קטע סרט וידאו קצר שמראה את המערער מדדה מטרים ספורים, בכוחות אחרונים, על מנת להגיע אל כסא הגלגלים. כן נטען שראוי היה שהוועדה תורכב מרופאים שלא בדקו את המערער בעבר ודעתם אינה נעולה. המערער מלין על כך שלא נערכה למערער בדיקה אורטופדית, בשים לב לכך שעיקר בעיותיו הן בתחום זה, ועל אמירת הוועדה כי אין ערך מוסף בנוכחותו של האורטופד. אמירה שיש בה כדי להצביע על כך שדעתה נעולה. לטעמו של המערער הפער בין תוצאות בדיקת הוועדה לבין המסמכים הרפואיים האובייקטיביים שהונחו על שולחנה של הוועדה אינו סביר ומצדיק את השבת עניינו לפתחה של ועדה בהרכב אחר. לבסוף מלין המערער על כך שלא ניתנה לו זכות התגוננות מפני כוונת הוועדה לבטל את אחוזי המוגבלות בניידות שקבעה.

8. המשיב מצדו טוען כי המערער שב לוועדה וחלף התמקדות בתחום האורטופדי ניסה לשוב ולטעון טענות מן התחום הנויורולוגי. במצב עובדתי זה מובנת הערת הוועדה ולפיה אין ערך מוסף לנוכחותו של האורטופד, שכן המערער עצמו אינו טוען בפניה בפן זה. טענות המערער בנושא ההתאמה, שככלל אינה קיימת בניידות, וכן ביחס להרכב הוועדה דינן דחייה. זאת משאינן עולות בקנה אחד עם הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה. לדידו של המשיב, בדיקה אורטופדית דווקא נערכה למערער אף אם נרשמה תחת הכותרת של ממצאי הבדיקה הנוירולוגית. המשיב מניח כי טענות המערער ביחס לזכות ההתגוננות נטענו מחמת טעות. לסיכום, סובר המערער כי הוועדה מילאה אחר פסק הדין מכוחו התכנסה במלואו ולא נפלה בעבודתה טעות משפטית כלשהי. לשיטתו, ביסוד הערעור מונחת אך כוונתו של המערער לחתור תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ולפיכך דינו דחייה.

9. בתשובה לטענות המשיב הוסיף וטען המערער, בין היתר, כי גם המשיב מסכים כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין משלא ערכה לו בדיקה אורטופדית. השאלה במי הדבר נעוץ אינה צריכה לעניין ומכל מקום המדובר בפגם משפטי שנפל בעבודתה. מוסיף המערער כי 'השורה התחתונה' היא שהוא מוגבל קשות בניידות וסובל גם מבעיות קשות בכלי הדם בגפיים התחתונות. אשר לסרט הווידאו נטען כי זה מעולם לא הועבר למערער ומטעמים שונים אין ליחס לו משקל, מה גם שכלל לא ברור שבמערער מדובר. המערער עשה ועושה כל שלאל ידו כדי לשתף פעולה עם ועדות המשיב אלא שבמקרה דנן בוועדה שהתבצרה בדעתה עסקינן.

לטענת המערער מסקנת הוועדה כי "ההיפרקרטוזיס..מצביעה על הליכה" אין לה על מה שתסמוך שכן המדובר במחלה שידועה גם "כהתקרנות יתר" ואין בינה לבין הליכה דבר.

כאן המקום לציין כי המערער הוסיף למעלה ממאה עמודי נספחים לכתב הערעור ולסיכומים מטעמו. מרביתם אינם צריכים לעניין וחלקם כלל לא רלוונטיים. התנהלות זו מכבידה שלא לצורך ואינה תורמת לדיון דבר.