עינאב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה במ"ת 15966-05-11 מיום 14.6.11 (כב' ס. הנשיאה השופטת לב און) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, נהיגה בקלות ראש בה נחבל אדם חבלה של ממש, שיבוש מהלכי משפט, שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית ואי מסירת פרטים.

על פי כתב האישום ביום 15.4.11 בשעות הערב עישן העורר סם מסוכן מסוג קנאבוס.

ביום 16.4.11 סמוך לשעה 17:20 נהג העורר ברכב בכביש מס' 1, בתנאי דרך תקינים, יחד עם חברתו נטליה רובינוב, חברו משה חן ז"ל, בת דודתו מזל בן-נון ז"ל וילדיה אור ואושר מוסלאוי. אותה עת נסעו ברכב ששה נוסעים, אחד מעל המותר, כאשר חלקם לא היו חגורים בחגורת בטיחות. כאשר הגיע העורר לעקומה הפונה שמאלה, הסיט את הרכב בחדות, ללא כל סיבה, והתנגש במעקה הבטיחות השמאלי. כתוצאה מההתנגשות התהפך הרכב, נגרם מותם של המנוחים ואילו אור, אושר ונטליה נחבלו.

לאחר התאונה פונה העורר לבית החולים באמצעות מד"א, אך עזב את בית החולים מייד לאחר מכן, מבלי למסור את פרטיו, מבלי לקבל טיפול רפואי ולפני שסיפק לגורמי המשטרה פרטים כלשהם אודות התאונה. בהמשך כיבה העורר את מכשיר הטלפון הנייד שלו.

ביום 17.4.11 נסע העורר לתל אביב, שם עישן סם מסוג חשיש, הדליק את מכשיר הטלפון שלו ושוחח עם אחיו מספר פעמים ולאחר מכן כיבה את הטלפון.

ביום 18.4.11 שב הנאשם ללוד והסתתר במבנה נטוש, עד שנתפס ביום 19.4.11 בעקבות פעילות משטרתית.

העורר יליד 1973, לחובתו הרשעות בתחום הרכוש, המרמה והסמים שבוצעו החל משנת 1992 עד 2005. כמו כן לעורר עבר תעבורתי הכולל עשר הרשעות קודמות משנים עברו, בין השאר בעבירות של נהיגה בשכרות (בשנת 1994), נהיגה כשברמזור אור אדום (בשנת 1994) ועבירות של חגורות בטיחות (בשנים 1991 ו- 2009).

בהחלטת בית משפט קמא מיום 8.5.11 נקבע כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בטרם יתקבל תסקיר שירות מבחן, בשים לב לכך שהעורר הוכיח כי יש ביכולתו לשבש הליכים.

רשיונו של העורר נפסל עד תום ההליכים המשפטיים.

בדיון מיום 17.5.11 טען ב"כ המבקשת כי קיים חשש להימלטות מן הדין ולשיבוש הליכים בשים לב להתנהלות העורר לאחר התאונה.

ב"כ העורר טען כי קיים כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית הן לעניין התאונה והן לעניין העבירות שבוצעו לאחר מכן המעלות חשש לשיבוש הליכים.

בית משפט קמא בהחלטתו קבע כי קיימת תשתית ראייתית, לכאורה, למיוחס לעורר וכן התרשם כי בריחתו של העורר לאחר התאונה נועדה למנוע ביצוע בדיקה בגופו. כמו כן קבע כי קיים חשש להימלטות העורר מן הדין.

עם זאת הורה שוב על קבלת תסקיר מעצר על מנת שתבדק האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

מתסקירי שירות המבחן שהתקבלו (גם לאחר הבהרות שנתבקשו), עולה כי סמוך לאחר ביצוע העבירות העריך שירות המבחן כי קיים סיכון לביצוע עבירת סמים והפרת הוראה חוקית על רקע מאפייני אישיותו של העורר. למרות זאת, המליץ שירות המבחן על שחרורו בתנאי מעצר בית בביתו, בפיקוח אמו.

בחלוף זמן מה לאחר ביצוע העבירות, נמצא כי תגובות העורר מאוזנות יותר וניתן לתת בו אמון שיכבד את תנאי שחרורו, בכל הקשור לסיכון שיחזור וינהג. כן הומלץ לצרף מפקחים נוספים שיסייעו לאמו בפיקוח עליו, אך כאלה לא הוצעו.

בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי שירות המבחן התרשם שהעורר בעל יכולות התמודדות נמוכות ומאופין בשימוש לרעה בסמים ויקשה עליו להתמודד עם תנאי מעצר הבית. כמו כן אמו לא תוכל למנוע הפרת תנאי השחרור על ידו. עוד צוין בהחלטה כי העורר מסר גרסה לא אמינה באשר לנסיבות התאונה, לאחר שנמנע מלהסגיר עצמו במשך שלושה ימים כדי שלא יימצאו שרידי סם או אלכוהול בגופו. בשל מסוכנותו והחשש הממשי לשיבוש הליכים, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

הערר כוון, מלכתחילה, כנגד החלטת בית משפט קמא שלא נתן משקל לכרסום בחומר הראיות, לא אימץ את המלצת התסקיר ולהחליט לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בדיון מיום 30.6.11 ויתר ב"כ העורר על טענותיו לעניין הראיות לכאורה והתמקד בשחרור לחלופה (עמ' 1 ש' 15-21).