עין דור נ' כחלון ע ואח'

החלטה

בקשה למתן היתר המצאה לחו"ל לנתבעים 2-4, אזרחי אטליה ותושביה.

לנתבעת 1 הומצאה התביעה כדין וכבר הוגש כתב הגנה מטעמה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני נעתרת לבקשה למתן היתר להמצאה לחו"ל, כמפורט להלן.

רקע עובדתי והבקשה

המבקשת הייתה בזמנים הרלבנטיים מתווכת מקרקעין. המשיבה 1 (המשיבה), תושבת חוץ, היא הבעלים הרשום של הקרקע בהוד השרון בשטח של כ - 53 דונם, הידועה כחלקה 19 בגוש 6445 (הקרקע).

אף שהמקרקעין היו רשומים ע"ש המשיבה בלבד, אין חלוק כי גם למשיבים (ועוד אחרים) זכויות בהם [ראו רשימת הצדדים-הבעלים בהסכם הקומבינציה מיום 7/12/08 כפי שנחתם ע"י המשיבים 2-4 בשם כל הבעלים עם ר. צברי פיתוח והשקעות (2008) בע"מ, נספח ד' לבקשה].

לפי כתב התביעה, נודע למבקשת שהמשיבה מחפשת רוכשים לקרקע וכי היא מיוצגת בארץ ע"י עו"ד יעקב נחום מאור יהודה (להלן: עו"ד נחום). המבקשת פנתה לעו"ד נחום ובהמשך לכך, זומנה למספר פגישות שבהן נכחו הנתבעים 2-4, בניה של המשיבה וחתנה (המשיבים). בפגישות הללו הציגה את עצמה כמתווכת והביאה בפניהם גם את הרעיון של עסקת קומבינציה. התובעת הבהירה, כי שכרה במקרה שתחתם עסקה, הוא 2% +מע"מ משווי העסקה. התובעת ביקשה שתחתם הזמנה לשירותי תיווך בכתב ואולם המשיבים הודיעו, כי כיוון שאין הם הבעלים הרשום של הקרקע לא יוכלו לחתום על התחייבות, אך הרגיעו אותה כי שכרה מובטח וכי הם מיוצגים ע"י עו"ד נחום. התובעת סמכה עליהם אך לצורכי זהירות ביקשה בנוכחותם, כי עו"ד נחום יוציא לה מכתב הזמנה לשירותי תיווך. כך אכן נעשה.

ביום 14/11/06, שלח עו"ד נחום למבקשת מכתב, בשם בעלי הזכויות בקרקע, משפחת כחלון, שלפיו התבקשו שירותיה להפניית הצעות לרכישת הקרקע או לביצוע עסקת קומבינציה, בזו הלשון:

לכבוד 14/11/06גב' שולמית עין-דורג.נ הנדון: הצעות מחיר לרכישת קרקע רמת הדר – הוד השרון גו"ח 6445/19בהמשך לפגישתנו עם מרשיי - בעלי הזכויות על המקרקעין שבנדון (משפחת כחלון) ובהמשך לשיחתנו לאחר מכן.אודה על קבלת הצעת מחיר: לרכישת הקרקע ו/או לביצוע עסקת קומבינציה במקרקעין ו/או להצעה רלוונטית אחרת.ההצעות יישקלו ע"י מרשיי, ומענה בהתאם יועבר אלייך לאחר מכן.להמשך שיתוף פעולה.
בכבוד רב, יעקב נחום, עו"ד

לפי כתב התביעה והבקשה, בסוף שנת 2006 או בתחילת 2007 נאוה צברי שטראוס ומר רוני צברי (צברי) פנו למבקשת לקבלת שירותי תיווך. המבקשת הפגישה בין הצדדים. מתווה העסקה היה מוסכם ומגובש סופית בין הצדדים עוד בשנת 2007, אולם החתימה על ההסכם הסופי נדחתה שוב ושוב בשל קשיים טכניים. לבסוף, נחתמה העסקה בחודש דצמבר 2008, כאשר מצד צברי נחתם ההסכם ע"י חברת ר. צברי פיתוח והשקעות (2008) בע"מ.

לטענת המבקשת, למרות התחייבות המשיבים ואף שהיתה הגורם היעיל להתקשרות בין הצדדים – המשיבים מסרבים לשלם לה את חובם. בהתאם להסכמות ביניהם ולדמי התיווך המקובלים, על המשיבים לשלם למבקשת סכום השווה ל- 2% בתוספת מע"מ משווי העסקה (86 מיליון ₪), שהם 1,995,200 ₪. מכאן התביעה שמבוקש להתיר המצאתה לחו"ל.

המבקשת מציינת עוד, כי קודם לתביעה זו, נאלצה להגיש תביעה לתשלום דמי תיווך כנגד צברי (ת"א 2294-09 עין דור נ' צברי). בסופו של דבר, לאחר הגשת התביעה, שילמו לה צברי דמי תיווך במסגרת הסכם פשרה. זאת לאחר שהוגשה בקשה לסילוק על הסף, שבה צברי טענו, בין היתר, כי התובעת איננה זכאית לדמי תיווך מחמת שאין בידה רישון תיווך ומחמת העדר מסמך בכתב. בית המשפט דחה את הבקשה לסילוק על הסף וקבע, בין היתר, כי עיקר פעולות התיווך בעסקה דנן נעשו בין השנים 2006-2007, שבהן אין חולק כי המבקשת היתה בעלת רישיון תיווך בתוקף וכי עפ"י החוק אין כל דרישה כי במועד חתימת הסכם מכר המקרקעין, המתווך יהיה בעל רישיון תיווך בתוקף, אלא "בעת שעסק בתיווך".

לטענת המבקשת קיימות זיקות הדוקות לישראל ולכן יהא זה צודק שביהמ"ש יעשה שימוש בתקנה 500 לתקסד"א ויתיר למבקשת להמציא את כתב התביעה למשיבים בחו"ל. עפ"י תקנה 500(4) לתקסד"א ניתן להתיר המצאה לחו"ל כאשר התובענה היא לאכוף חוזה שנעשה בתחום המדינה, בידי מורשה העוסק או מתגורר בתחום המדינה ועל החוזה חלים דיני מדינת ישראל. עסקינן בהסכם לתשלום דמי תיווך שנעשה בתחום המדינה, הופר בתחום המדינה וחלים עליו דיני המדינה. יתרה מזאת, המורשה מטעם המשיבים, עו"ד יעקב נחום, היה מיופה כוחם של המשיבים בהסכם המכר. העניין בא גם בגדר תקנה 500(5), שבו מושם הדגש על מקום ההפרה של ההסכם. במקרה דנן, דמי התיווך היו אמורים להיות משולמים למבקשת בתחום המדינה. אי תשלום דמי התיווך ע"י המשיבים מהווה הפרה ומכאן שבפנינו הפרת הסכם שהתרחשה בתחום המדינה. עוד סבורה המבקשת כי ניתן ליתן היתר המצאה מכוח תקנה 500(7) שחל אם "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". ולבסוף, ניתן להתיר המצאה גם לפי תקנה 500(10) כאשר הנתבע הזר הוא "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה נגד אדם אחר, שהומצאה לו המצאה כדין בתחום המדינה". כתב התביעה הומצא כדין למשיבה 1 והמשיבים הם בעלי דין נחוצים ונכונים לבירור התביעה.

בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התביעה: המבקשת הינה מתווכת בתחומי המדינה; המשיבים שכרו את שירותיה וכל פעולותיה נעשו בשטח המדינה; מכתבו של בא כוחם של המשיבים דאז, עו"ד יעקב נחום, בבקשה למתן שירותי תיווך ע"י המבקשת נערך ונמסר בישראל; והדין החל על הסכסוך הינו הדין הישראלי, שהרי עסקינן בהסכם שנכרת בישראל והופר בישראל.

התנגדות המשיבים למתן היתר להמצאה לחו"ל

לטענת המשיבים, שהינם תושבי ואזרחי איטליה, יש לנקוט זהירות בהחלטה על מתן היתר המצאה שמשמעה הרחבת תחום הסמכות של בית המשפט הישראלי על נתבע מחוץ לגבולות המדינה ורכישת סמכות שיפוט על תושב חוץ. תביעת המבקשת כנגדם היא תביעת סרק, ולא נתקיים כלפי כל אחד מהמשיבים אף לא אחד התנאים הקבועים בדין המצדיק את המצאת כתב התביעה דנן מחוץ לתחום. ביחס למשיבים כולם, אין הפורום הישראלי מהווה פורום נאות.

לטענת המשיבים, התובעת לא הייתה רשאית לעסוק בתיווך במקרקעין בזמנים הרלוונטים, אינה מחזיקה בהתחייבות לתשלום דמי התיווך מטעם המשיבים, ואיננה עומדת ולו בתנאי אחד המזכה אותה בדמי התיווך לפי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו- 1966. אף לא ברור מהו לשיטתה מקור החבות של המשיבים, שכן כתב התביעה מופנה למשיבה. בנוסף, כתב התביעה הוגש באיחור בלתי סביר, כ- 4 שנים לאחר העסקה שבגינה מבוקשים דמי התיווך. אין ספק, שלו היתה התובעת סבורה בזמן אמת כי מגיעים לה דמי התיווך מהמשיבים, היתה נוקטת זמן רב קודם לכן.מבלי לגרוע מן האמור לעיל, מדובר למעשה בהסכם הכפוף לתנאי מתלה (שינוי יעוד הקרקע) אשר טרם התקיים. מכאן שמדובר בעסקה שטרם יצאה אל הפועל ואשר התובעת לא היתה זכאית לדמי תיווך בגינה, אפילו אם היתה מחזיקה בידה התחייבות בת תוקף.

לטענת המשיבים התנאי הראשון להחלת תקנה 500(4) לתקסד"א, קיומו של חוזה - אינו מתקיים. מעולם לא נכרת חוזה בין הצדדים והתובעת לא הציגה כל חוזה. מכתבו של עו"ד נחום אינו בבחינת התחייבות לתשלום דמי תיווך אלא הוא "הצעת מחיר לרכישת הקרקע ו/או לביצוע עסקת 'קומבינציה' ו/או להצעה רלוונטית אחרת. אין להתיר המצאה גם מכוח תקנה 500(7) (התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה). "המחדל" היחיד עליו המבקשת יכולה להתבסס הוא אי תשלום דמי התיווך והמבקשת לא הראתה כי אלה היו אמורים להיות משולמים לה בתחומי ישראל. אשר לתקנה 500(10) - המבקשת נסמכת על ההודעה המוסכמת שהגישו הצדדים, לפיה הסכימו לראות בהמצאה של כתב התביעה למשיבה 1 משום המצאה כדין. תקנה 500(10) כוללת מספר תנאים על מנת שניתן יהיה להחילה ולצרף נתבעים. גם אם התביעה דנן עוסקת בסדרה אחת של מעשים הקשורים זה לזה, בענייננו הנתבעת 1 הינה תושבת חוץ ולכן אין התביעה ראויה להתברר בביהמ"ש בתחום ישראל. בחינת הפורום הנאות נעשה בהתאם למכלול הזיקות הרלוונטיות וציפיותיהם הסבירות של הצדדים. עסקינן בתביעה כספית ל"הסכם" שלא היה ולא נברא. מטבע הדברים, הציפייה של משיבים 2-4, שאינם תושבי או אזרחי המדינה כאמור, ראוי כי בתביעה תתברר בביהמ"ש בתחום השיפוט של מדינתם.