עימאד פאהום ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

השופט נ' סולברג:

1.       ערעורים על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת(הנשיא ד"רא' אברהם, סגן הנשיא ב' ארבל והשופט י' אברהם) בתפ"ח 51472-11-13 מיום 22.10.2015, בגדרו נגזר על המערער בע"פ 7997/15 (להלן: עימאד) עונש של 11 שנות מאסר בפועל ו-22 חודשי מאסר על-תנאי, ועל המערער בע"פ 8387/15 (להלן: מימון) נגזר עונש של 13 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. השניים חוייבו גם לשלם פיצויים לשני קרבנות העבירות.

רקע ועיקרי כתב האישום

2. במועד שאינו ידוע, עובר ליום 31.10.2013, קשרו עימאד ומימון קשר יחד עם אדם נוסף (להלן:עלי) לשדוד שני סוחרי תכשיטים (המשיב 2 (להלן: ר.) והמשיב 3 (להלן: ל. )), שעתידים היו להגיע ולסחור במרכולתם בעיר נצרת. ביום 31.10.13 הגיעו ר. ול. לנצרת, ולאחר שסיימו את עסקיהם בעיר, נסעו במכוניתם לכיוון עפולה. בתא המטען של המכונית הניחו שני תיקים, ובהם מאות תכשיטי זהב בשווי כולל של כ-750,000 ₪. באותה שעה, נסעו המערערים ועלי בשתי מכוניות, ניהלו ביניהם קשר טלפוני רציף, כשהם עוקבים אחר מסלול נסיעתם של ר. ול. . סמוך לשעה 14:50, התנגשו עימאד ומימון באמצעות מכוניותיהם, במכונית של ר. ול. , וכך גרמו להם לעצור את המכונית בשולי הכביש. עימאד ומימון עצרו אף הם בשול הדרך, וירדו ממכוניתם כשפניהם מכוסות בכובעי גרב וידיהם אוחזות באקדחים. מימון ניגש לר. , שישב במכוניתו, ומבלי אומר ודברים ירה לעברו מספר יריות מטווח קצר. שניים מהכדורים פגעו בבטנו ובמפשעתו של ר. . בו בזמן, ניגש עימאד לעבר ל. , כיוון לעברו את האקדח, ויחד עם מימון דרשו השניים בצעקות לקבל מר. ומל. את התיקים עם התכשיטים. ר. הפצוע התחנן על חייו, כשהשניים דרשו ממנו באיומי אקדח שיפתח את תא המטען. ר. , בליווי מימון, ניגש לפתוח את תא המטען, ומיד לאחר מכן נשכב בצד הדרך באפיסת כוחות. עימאד המשיך באותה עת לאיים באקדחו על ל. לבל ימלט, יזעיק עזרה, או יתנגד לשוד. מימון ועימאד נטלו מתא המטען את שני תיקי התכשיטים, ותיקים נוספים. טרם עזיבתם את המקום, ניגש מימון לעברו של ר. ששכב בצד הדרך וכיוון לעברו את האקדח פעם נוספת. ר. סוכך על פניו בידיו, צעק "אל תירה, אל תירה", וסימן למימון שייקח את התיק וילך. מימון ועימאד עזבו את המקום, ונסעו לנקודת המפגש עם עלי, עמו עמדו כאמור בקשר טלפוני רציף. לאחר חבירתם, הכניסו השלושה את שללם לתיק אחד, שאותו הסתירו יחד עם מספר כובעי גרב ואקדח, בדירה בנצרת, השייכת למשפחתו של עימאד (להלן: הדירה). עימאד עלה לגג הדירה ושם שרף פרטי לבוש, מסמכים, שיקים, ופריטים נוספים מן השלל. באותו ערב הגיעו שוטרים לדירה, בה שהה באותה עת אחיו של עימאד. הלה הודיע לעימאד על הגעת השוטרים, עימאד אמר לו שבדירה יש אקדח וזהב, וביקש ממנו לפעול על מנת למנוע מן השוטרים לאתרם. 

3. בדיון שנערך לפנינו ביום 6.9.2017, הודיע עלי, בהמלצתנו, שהוא אינו עומד על ערעורו, ומשכך ניתן פסק דין בעניינו בע"פ 8322/15. הדיון להלן מתמקד אפוא בערעוריהם של עימאד ומימון בלבד.

4. ביום 5.5.2016 הודו עימאד ומימון לפני בית המשפט המחוזי בעובדות כתב האישום המתוקן בהתאם להסדר טיעון, והורשעובגין מעשים אלו בעבירות כדלקמן: שוד בנסיבות מחמירות (ס' 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)) בצירוף סעיף 29 לחוק); קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק); החזקת נשק (סעיף 144(א) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק); נשיאה והובלה של נשק (סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק); סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק); בנוסף, הורשע עימאד בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 לחוק בצירוף סעיפים 335(א)(1)(2) ו-34(א)(1) לחוק), וכן בהשמדת ראיה (סעיף 242 לחוק). מימון הורשע בנוסף בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1)(2) לחוק).

תסקירי שירות המבחן

5. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי צוין שעימאד הוא בן למשפחה ממעמד חברתי מבוסס, אולם כבר מגיל צעיר היה מעורב בקטטות והרבה לשתות אלכוהול. בעברו הרשעה פלילית בגינה ריצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. ביחס לעבירות מושא כתב האישום, נטל עימאד אחריות פורמלית, אולם ייחס את הסתבכותו לכך שנגרר לביצוע העבירה. כמו כן, כפר בכך שתכנן את מעשיו מבעוד מועד, צמצם את חלקו בעבירה, ותיאר את מעורבותו כשולית בלבד. לצד זאת, גילה עימאד אמפתיה כלפי נפגע העבירה ולחומרת הפגיעה בו. להערכת שירות המבחן, קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עוברת עבירה, ומשום כך הומלץ להשית על עימאד עונש מאסר, ולחייבו בתשלום פיצויים. ביום 31.8.2017 הגיש שירות המבחן לבית משפט זה תסקיר משלים, שבו דווח כי עימאד שומר בכלא על רצף תעסוקתי ומבצע את עבודתו בצורה טובה. כמו כן, צוין שהשתלב בצורה טובה והפיק תועלת מההליכים הטיפוליים בהם נטל חלק. זאת ועוד, עימאד "מביע חרטה כנה וניכר כי הוא חש בושה על מעשיו ועל הנזק שגרם לקורבן". לצד זאת, דווח שעימאד אינו מצוי בסבב חופשות "מסיבות מודיעיניות הדורשות בדיקה מעמיקה נוספת".

6. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי צוין שמימון נחשף כבר מגיל צעיר לשימוש בסמים ולאלימות, וכי לחובתו הרשעות קודמות רבות בעבירות סמים, רכוש, ואלימות, בגינן ריצה במהלך השנים מספר עונשי מאסר בפועל. ביחס לעבירות דנן, שירות המבחן התרשם שעימאד מתאר את האירוע "בצמצום" ומפחית מחומרת מעשיו. כמו כן, צוין שהוא מתקשה לשלוט בדחפיו התוקפניים, ושהוא פועל מתוך חוסר אמפתיה כלפי הנפגעים, ואף מתעלם מההשלכות הקשות של מעשיו על חייהם. לצד זאת, מתואר שבתקופת מעצרו החל להבין את חומרת מעשיו, ואף הביע יכולת התבוננות ביקורתית על התנהגותו השלילית. בסיכום דבריו, שירות המבחן ציין ש"קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עוברת חוק ומסוכנות גבוהה", ומשום כך הומלץ להשית על מימון עונש מאסר, ולחייבו בתשלום פיצויים. ביום 23.2.2017 וביום 29.8.2017 הגיש שירות המבחן לבית משפט זה שני תסקירים משלימים, שבהם דווח כי מימון השלים בכלא 12 שנות לימוד, וכי מאז קליטתו הוא שומר על רצף טיפולי תקין. גורמי הטיפול מציינים כי "מימון עושה את תפקידו בצורה טובה ביותר [...] מודה בעבירות המיוחסות לו [...] וניכר שהוא החל תהליך טיפולי משמעותי". יחד עם זאת, "ניכר שהוא מתקשה להיפתח במישור האישי [...] ומתקשה לחשוף הצדדים הבעייתיים יותר באישיותו". בנוסף צוין שלאחר חשיפתו של מימון בכלא לחולה שחפת, הוא נבדק ונקבע שלא נדבק במחלה, אך הוא זקוק לטיפול תרופתי מונע למשך 9 חודשים.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

7. בראשית דבריו עמד בית המשפט המחוזי על תסקירי שירות המבחן כפי שאלה הוצגו לעיל, וכן על טענות ב"כ הצדדים לעונש. לאחר מכן בחן בית המשפט המחוזי את עניינם של השניים על-פי האמור בתיקון 113 לחוק העונשין, וקבע שיש לראות את האירוע כולו כ'אירוע אחד' לצורך גזר הדין. בית המשפט המחוזי עמד על חומרתה של העבירה ועל הערכים החברתיים שנפגעו מביצועה – "הפגיעה בשלמות הגוף והרכוש" – להם קבע שיש להוסיף את "העבירות הנלוות לליבת מעשה השוד [...] והמעשים שנעשו להסתרת מעשי העבירה לאחר שזו נעברה, והפגיעה החברתית הנגזרת מהם" (פסקה 41 לגזר הדין). זאת ועוד, בית המשפט המחוזי ציין שבקביעת מתחם העונש ההולם יש להביא בחשבון את הנזק הרב שנגרם לקורבנות, וכן ליתן משקל ל"שוויו העצום של שלל השוד"(שם, פסקה 39-40 לפסק הדין). לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי ציין כי נסיבות המקרה דנן מייחדות אותו "כמעט מכל הפסיקה שהונחה לפנינו, ודאי זו שהביאו הסניגורים". משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבוע את מתחם הענישה ב"זהירות רבה, מתוך התאמה למקרה שהובא לפנינו, על הנזק העצום שנגרם לנפגעי העבירה" ושאר השיקולים שתוארו לעיל (שם, פסקה 44 לפסק הדין). על יסוד האמור, קבע בית המשפט המחוזי מתחמי ענישה כדלקמן: עבור עימאד נקבע מתחם שבין 10 ל-13 שנות מאסר בפועל, ואילו עבור מימון נקבע מתחם שבין 12 ל-15 שנות מאסר בפועל.