עילת גירושין הנטענת בחוסר תום לב

בפנינו תביעת הבעל לגירושין, ותביעת האשה לכתובה ולמזונות. התקיימו ארבעה דיונים, ובהם נשמעו טענות הצדדים והוצגו ראיות. לאחר מכן התקבלו סיכומי הצדדים, ולהלן פסק הדין בתביעות אלו.

פירוט התביעה וטענות הצדדים

בני הזוג נשואים תשע שנים ולהם שני ילדים. לפני מספר שנים, הבעל לקה באירוע מוחי, שכתוצאה ממנו נזקק לאשפוזים וטיפולים, אך גם לאחר מכן למרות השיפור במצבו, עדיין הבעל לא החלים. אחת ההשלכות מהאירוע המוחי הייתה אובדן הזיכרון וקשיי תפקוד.

בשלב מסוים עם השיפור במצבו הרפואי, הבעל עזב את הבית, ומאז המשבר בין הצדדים בעינו. הבעל מייחס לאשה את האשמה בפירוד, ותובע להתגרש. מאידך גיסא, הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת הגירושין, ותובעת לחייב את הבעל בדמי מזונות עבורה, ולקבוע את זכאותה לתשלום הכתובה. לטענתה, מצבו הרפואי של הבעל, הביא להחלטתו להעדיף להתגורר מחוץ לבית.

בדיון הראשון שהתקיים בבית הדין ביום י"ח תמוז תש"ע (30/06/2010) טען התובע, באמצעות ב"כ, כדלהלן:

"העילה לתביעת הגירושין היא שלפני שלוש שנים הוא עבר אירוע מוחי קשה ומורכב שמחק ממנו זיכרון וכישורי כתיבה ועוד. במהלך הטיפול אשתו סירבה ליטול חלק... היא בחרה להתנער ממנו, כשהוא חזר לבית היא בקשה מהאחים שלו שיקחו אותו, וטענה שיש לה שני ילדים ואינה יכולה עם ילד קטן נוסף, והעדיפה להרחיקו מהבית, והוא עזב לבית הוריו. גם כעת גר בבית אמו. עד היום היא לא פנתה אליו לחזור. הוא השתקם, ויש הסדרי ראיה, היא נטשה אותו ברגע הקריטי לחייו. בביהמ"ש, ורק לאחרונה, היא טענה שיש לו חברה שהוא הולך איתה... ב- 14/4 היא תבעה בביהמ"ש משמורת וזה מוכיח שהיא הבינה שחיי הנישואין כבר הסתיימו. לאור זאת הבעל מבקש להתגרש, ויש לפסוק בהתאם."

להלן קטע נוסף מפרוטוקול הדיון:

"ב"כ האשה: בכתב התביעה הם מתארים כיצד התנהלו חיי הנישואין קודם לאירוע המוחי. הוא איבד זיכרון באופן טוטאלי - כך לפי האמור בכתב התביעה, והוא לא זוכר שהיא ביקרה אותו בבית החולים. בני המשפחה הכניסו לו לראש שהיא לא בסדר. האשה: כשהוא חזר לבית, הוא לא יכל לשמוע רעשים הילדים הקטנים הרעישו והיה לו מאד קשה שמרתי על הילדים שלא יפריעו לו, לא אמרתי לאחים שלו שיקחו אותו. הוא עבר לבית האמא שיהיה לו שם שקט. וגר אצל אחותו הרווקה, אחותו סייעה לו בתקופה זו של שלושת השנים. גם היו חיי אישות בינינו, והוא היה שותף לכל ענייני הבית רק לא גר בבית, הוא לא חזר מתוך מחשבה מה אחים שלו יגידו. אנו עדיין לא שלמים עם גירושין, יש סיטואציה שיש לבסס את שלום הבית. נכון שאמרתי שיש לו קשר עם אשה אחרת, אבל ניתן לשקם את הנישואין.

הבעל: נכון שיש לי קשר עם אשה אחרת, אבל הבן אמר לי שיש לה מישהו. וגם אמרת לי בטלפון.

האשה: אין לי קשר עם גבר, אולי אמרתי משהוא מתוך כעסים.

ב"כ האשה: בדיון בביהמ"ש היא אמרה עליו דברים טובים, והיא חושבת שניתן לשקם את הנישואין." עד כאן מפרוטוקול הדיון.

לאחר מכן התקיים דיון נוסף, ובהחלטה שניתנה ביום ד' טבת תשע"א (11/12/2010), כתבנו כדלהלן:

"בבית הדין התקיים דיון נוסף בתביעת הבעל לגירושין.

הבעל עומד על תביעתו להתגרש, ומייחס לאשה חוסר כנות בטענתה לשלום בית, וכן מייחס לאשה קשר עם גבר זר.

האשה הכחישה טענות אלו, וטענה כי הנסיבות הנוכחיות הן נסיבות שעדיין מאפשרות חזרה לשלום בית, וכי היא מעוניינת בכך. האשה הכחישה בתוקף קשר עם גבר זר, והבהירה כי האירוע שבגינו הבעל מצא לנכון לייחס לה בגידה, לא היה אלא נסיעה למפגש עם קבוצת ידידים, כשאחד מהם נהג ברכב שהסיע אותה.

ביחס להודעות sms שהבעל הציג בדיון והמוכיחות יחס עוין, האשה הבהירה, כי הודעות אלו נכתבו כבר לפני זמן רב, על רקע שהיה נכון בזמנו.

יצוין כי אין חולק שהבעל מצא לנכון ליצור קשר עם אשה אחרת, למרות היותו נשוי. בנסיבות אלו, על יסוד הנתונים שהוצגו בפנינו, לא ניתן לייחס לאשה העדר רצון לשלום בית. גם אם נאמרו דברים כאלו ואחרים התואמים לנסיבות שבהן לאשה טרוניה מוצדקת ביחס לקשר זה של הבעל. לא ניתן להתעלם מנסיבות אלו, ולא יהיה נכון לייחס לאשה שלילת רצון לשלום בית ולחייבה בגירושין, עקב התבטאות כזו או אחרת, או על יסוד תיאור של המצב הבעייתי במסגרת כתבי טענות שהוגשו לערכאה אחרת. על כן לא מצאנו לנכון לקבוע כי דברי האשה בבית הדין על רצונה בשלום בית, נאמרו מן השפה ולחוץ בלבד.

למרות האמור, אם הבעל יוכיח בבית הדין קשר זוגי עם גבר זר, זו תהיה עילה לחיובה בגירושין". עד כאן מההחלטה הנ"ל.

בעקבות החלטה זו, התקיים בירור בטענות הבעל, המייחס לאשה קשר עם גבר זר.