עיכוב פירוק שיתוף בדירה כדי לסייע בכלכלת קטינים שבהחזקת האב ומתגוררים בדירה.

לפנינו תביעת האשה לחלוקת הדירה הרשומה על שם שני הצדדים כדי שהאשה תקבל את חלקה בפועל.

הצדדים התגרשו. הבעל מתגורר בדירה עם שלושת הילדים בגילאים 9, 6.5 ו-3.5 שנים, והוא משלם בלעדית את המשכנתא ואת הוצאות הבית.

בא-כוחו מסכים עקרונית לחלוקה שווה של הדירה, אולם טוען שיש לעכב את ביצוע המכירה עד אשר הילדים יגיעו לגיל 18 שנה, מאחר ודירה זו משמשת להם למגורים. וזאת בהתאם לאמור בחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 סעיף 40א, ובחוק יחסי ממון תשל"ג-1973 סעיף 6א, וכפי שציטט בפנייתו האחרונה.

לדבריו, אין ביכולתו של הבעל (לשעבר) לרכוש את חלקה של האשה בדירה מאחר והוא משתכר כ-5,500 ש"ח לחודש והוא משלם 1,417 ש"ח לתשלום המשכנתא וכן נושא בלעדית בכל ההוצאות עבור הילדים.

בא כוחו העביר לבית הדין את נתוני המשכנתא כדלקמן: יתרת המשכנתא: 38,645 ש"ח; התשלום החודשי: 1,417 ש"ח; סיום התשלום: 15.7.2015.

מאידך גיסא, טוען בא-כוח האשה כי אין לעכב את מכירת הדירה ויש לאפשר לאשה לקבל את המגיע לה.

לדבריו, אם תימכר הדירה, האב יהיה זכאי לקבל סיוע לדיור מאחר שהילדים בהחזקתו. אולם הוא לא המציא שום מסמך לבסס טיעון זה.

עד כאן העובדות והנתונים. מכאן ואילך הדיון ההלכתי בשאלה זו.

נכון הדבר כי במקרה הפוך, דהיינו שהילדים נמצאים בהחזקת האשה. מקובל אכן להשאיר את הדירה לאשה ולילדים למגוריהם לתקופה הנקבעת על ידי בית הדין. אולם במקרים אלו הביסוס ההלכתי ברור יותר שכן האב חייב במזונות ילדיו ובכלל המזונות הוא חייב במדור עבורם. אך במקרה שלפנינו, אין חובת האם לזון את ילדיה כדי שנחייב אותה גם במדור.

המקור ההלכתי לכך הוא במסכת כתובות (נט, ב): "נתגרשה אינו כופה" (=האב אינו כופה את האם להניק).

הרמב"ם מפרט הלכה זו בהלכות אישות (פרק כא הלכה טז):

"האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק את בנה, אלא אם רצתה נותן שכרה ומניקתו, ואם לא רצתה נותנת לו את בנו והוא מטפל בו."

דברי הרמב"ם מובאים להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן פב סעיף ה).

עוד כתב הרמב"ם בהלכה י"ח:

"ואם לא רצתה האם שיהיו בניה אצלה אחר שגמלתן, אחד זכרים ואחד נקבות, רשות בידה ונותנת אותם לאביהם או משלכת אותם לקהל אם אין להם אב והם מטפלים בהם.

אף הלכה זו מובאת בשולחן ערוך (אבן העזר סימן פב סעיף ח). על כך כתב המגיד משנה:

"זה ברור, שלא מצינו חיוב לאשה בשום מקום, והאב מצווה על בניו בכמה דברים, ואין האשה מצווה ומהיכן נתחייבה."

וכתב הרמ"א בהגה בשם רבנו ירוחם:

"ויש אומרים הא דגרושה אינה מחוייבת להניק אם אינו מכירה היינו כשמוצא מינקת אחרת ויש לו להשכיר, אבל אם אין לו כופה אותה ומניקתו."