עיכוב זמני של הליכי מימוש משכנתה, עד להכרעה בתובענה לביטול שטר המשכנתה

רקע כללי

1.          המבקשת הגישה תובענה הצהרתית נגד המשיב (להלן: " הבנק") בטענה ששטר משכנתה עליו חתמה, בטל ומבוטל, מחמת פגמים שונים שנפלו בהתקשרות. בגדרי שטר המשכנתה מיום 15.5.06,  שיעבדה המבקשת נכס מקרקעין שבבעלותה (חלקה 31 בגוש 11306, רחוב הרצל 22, זיכרון יעקב; להלן: " החלקה"), כערובה לחיוביה וחיובי חברת מיל ארו מחברים בע"מ (להלן: " החברה") לבנק, עד לסכום השווה ל-400,000 דולר ארה"ב. במקביל, המבקשת עותרת לסעד זמני, שנועד למנוע מן הבנק להמשיך נקיטת הליכי מימוש המשכנתה בתיק הוצל"פ 01-69131-09-2, עד למתן פסק דין בתובענה (להלן: " הבקשה").

2.          הבנק מתנגד לבקשה. בתגובתו לבקשה טוען הבנק כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית לקיומה של זכות לכאורה ועל כל פנים, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. תגובת הבנק נתמכה בתצהיר פקיד הבנק, מר מנחם כהן.

3.          לאחר הגשת הבקשה, קבעתיה לדיון במעמד הצדדים. הואיל ולא הושג הסדר בין הצדדים לגבי הסעד הזמני, נחקרו המצהירים על תצהיריהם ובתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים (קצרים) בכתב. משאלה הוגשו, באה עת ההכרעה. דרך הילוכה של ההחלטה תהא זו: תחילה, אקבע את העובדות (לכאורה) הצריכות לעניין. לאחר מכן, אציג את השאלות הצריכות להכרעה ואסקור את המתווה הנורמטיבי הרלוונטי לבקשת סעד זמני. לבסוף, אבקש לבחון אם מתיישבת המערכת העובדתית עם הדין, קרי: אם יש להיעתר לבקשה. כבר כאן אציין כי כל ההדגשות במובאות שלהלן, הן שלי, אלא אם כן ייאמר אחרת.

העובדות לכאורה

4.          להלן, אביא את העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בבקשה. קביעתן אינה אלא קביעה לכאורה. המבקשת, חברת קיבוץ מעיין צבי, הכירה את עו"ד אורן מן (להלן: " עו"ד מן") בנסיבות שאינן לענייננו.

היא השיחה בפניו את תמצית סיפור חייה, לרבות פציעתו הקשה של בנה במהלך שירותו הצבאי (שהסבה לו נכות צמיתה של 84%) ובעלותה בחלקה (אותה הורישה לה אמה המנוחה). פתיחותה של המבקשת כלפי עו"ד מן נבעה מהיותו קטוע רגל (סעיף 15 לתצהירה). המבקשת סיפרה לעו"ד מן כי על החלקה בנוי בית מגורים ישן וכי היא שואפת לבנות עליה 2 יחידות דיור (נוספות), למכור אחת מהן, להותיר את השנייה למגורי בנה ולהשתמש ביתרת התמורה שתתקבל, לשם בניית יחידת דיור על קרקע שקיבלה מן הקיבוץ (סעיפים 3 - 5 לתצהיר המבקשת). עו"ד מן הציע לסייע למבקשת לממש את רצונה זה, אלא שהיא לא הבינה באותה עת כי מלכודת דבש ניצבת לפניה, כלשונה (סעיף 8 לתצהיר). עו"ד מן ושותפיו הציגו לפני המבקשת מצג כאילו רצונם לסייע גם לבנה ובין היתר הקימו עבורו חברה ("בלאו פרוייקטים"), עשוהו "שותף" בגן אירועים ולמעשה הוציאו כספים בסכומים שונים מן המבקשת בתואנות שווא לצרכים המיומרים הללו. עו"ד מן אף גרם למבקשת לבטל חוזה קומבינציה שקשרה עם קבלן (מר ברונשטיין), שהיה אמור להקים את 2 היחידות על החלקה. עו"ד מן הבטיח למבקשת לבצע הבנייה המיוחלת ולא זו בלבד, אלא שבנה יזכה לתעסוקה בתפקיד מפקח על הבנייה (סעיף 3 לתצהיר). עו"ד מן כרת באמצעות החברה (שבבעלותו) חוזה עם המבקשת, שלפיו החברה תבצע את עסקת הקומבינציה עימה (סעיף 31 לתצהיר המבקשת).

5.          באחד הימים, ביקש עו"ד מן המבקשת כי תגיע מביתה (שבקיבוץ מעיין צבי) למשרדו בתל אביב, וכך עשתה. בהגיעה, נכחו במשרד עו"ד מן ושותפיו וכן בנה. עו"ד מן ביקש ממנה לסור עימו אל סניף הבנק. היא לא ידעה מה הייתה כוונתו המדוייקת עת חפץ להביאה לסניף הבנק אך היא נאותה להתלוות אליו, ללא בנה (סעיף 48 לתצהיר ועמ' 2 שורות 3 - 9 לפרוטוקול). בהמשך, הסתבר למבקשת כי מטרת עו"ד מן היא לגרום לה לחתום על מסמכים הקשורים לפרוייקט הבנייה המיועד, שאחרת לא ייצא הוא לפועל (עמ' 2 שורות 32 - 33). בבואה לבנק, הוכנסה היא לחדר ישיבות. בחדר זה נכחו עו"ד מן וכן שניים מפקידי הבנק (וביניהם מר כהן, המצהיר מטעם הבנק) ונערכה עימה שיחה על הבנייה ועל הצורך בחתימתה. או-אז, הסביר עו"ד מן למבקשת כי החשבון יהא משותף לשניהם ולחברה (ועל כן תוכל המבקשת לפקח על הנעשה בחשבון), וכי החשבון ישמש לצורך הבנייה (סעיף 52 לתצהיר המבקשת).

6.          פקיד הבנק מר כהן, אישר כי במהלך הפגישה, נתבקשה המבקשת לחתום על שטר המשכנתה לשם הבטחת חובות החברה לבנק (סעיף 25 לתצהיר מר כהן). הוא הוסיף ואישר כי הפעם הראשונה שהמבקשת התייצבה בסניף, הייתה ביום הפגישה (עמ' 4 שורה 14), וכי פרטיה כמו גם פרטי המקרקעין ששיעבדה נמסרו לבנק ע"י עו"ד מן, הועברו למחלקה המשפטית ולאחר הכנת המסמכים המתאימים - הועברו אלה לסניף (עמ' 4 שורות 14 - 24).

7.          לגבי נסיבות החתימה, עולה מעדות המבקשת כי חתמה על המסמכים על אף היותה מפוחדת (עמ' 3 שורה 21). עדות מר כהן מחזקת גרסה זו ותומכת בה. מר כהן העיד כי בשלב מסוים, ביקש מעו"ד מן לצאת את חדר הישיבות ובחדר נותרו הוא, פקידה נוספת והמבקשת " על מנת להסביר לה באופן נינוח ומבלי כל לחץ עליה את משמעות חתימתה" (סעיף 26 לתצהיר מר כהן).

8.          אשר לתוכן המסמכים שנחתמו, מר כהן העיד כי מבחינת הבנק, המבקשת " שיעבדה נכס לחיוב של אורן מן ולא לחיוב שלה" (עמ' 5 שורות 9 - 10).

9.          מר כהן ידע כי עו"ד מן אמור לבצע עבודות בנייה עבור המבקשת והאחרונה " משעבדת לטובת העניין את הנכס שלה שעליו בונים, לנושא הספציפי הזה" (עמ' 6 שורות 18 - 20). עם זאת, שוחררו כספים (בסכום של כמיליון וחצי ש"ח) לעו"ד מן (או לחברה), על סמך דברי עו"ד מן כי יזכה להנחה משמעותית מהקבלן הבונה (עמ' 7 - 8). זאת, בלא שהבנק ביצע בדיקה ולו מינימלית אם אמנם נועדו הכספים לשמש לבנייה. הבנק לא דרש וממילא לא קיבל מסמך כלשהו מאת הקבלן המעיד על העיסקה שבין הקבלן לבין עו"ד מן או החברה (עמ' 7 שורה 23 ואילך; עמ' 8 שורות 9 - 10).

10.      מר כהן אף העיד כי מאחר והבנק הכיר את עו"ד מן כעו"ד וכיזם המבצע עסקות רבות, לא נדרש שום מסמך לתמיכה בנחיצות משיכת הכספים ובהתאמת השימוש בהם למטרה לה כביכול נועדו (עמ' 6 שורות 24 - 26 ו-30 - 32; עמ' 8 שורות 9 - 11). מר כהן הוסיף והעיד לאמור " לו נזקקתי לבדוק, לא הייתה עיסקה" (עמ' 8 שורות 23 - 24).

11.      במהלך הפגישה בבנק (שקויימה ביום 11.5.06), חתמה המבקשת על התנאים המיוחדים של המשכנתה. לאחר הפגישה בבנק חתמה המבקשת על שטר המשכנתה בנוכחות עו"ד וינריב, שעבד אצל עו"ד מן. מועד אישור חתימת המבקשת על השטר הוא 15.5.06.

הפלוגתות

12.      השאלות העיקריות הבאות הן הטעונות הכרעה:

(א)        האם בפי המבקשת זכות מהימנה לכאורה במסגרת התובענה?

(ב)        האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת?

כבר בשלב זה מוצא אני לנכון לציין כי דין הבקשה להתקבל. טעמיי יובאו להלן.