עיכוב הליכים לפי תניית בוררות חוץ בהתאם לאמנת ניו יורק

1.          לפניי בקשת המבקשת הכוללת שתי עתירות: האחת - לביטול היתר ההמצאה שניתן במעמד צד אחד ביום 17.1.08; השנייה - לעיכוב ההליכים מכוח תניית בוררות חוץ. עיכוב ההליכים מיוסד על סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק הבוררות").

התביעה נגד המבקשת

2.          המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת בה עתרה לחייבה בתשלום פיצויים בסכום של 2,550,000 ש"ח, בגין הפרת חוזה. לטענת המשיבה, שימשה היא סוכנת ומפיצה של מצלמות מתוצרת המבקשת מאז שנת 1989. אולם, בשנת 2006, לאחר 17 שנות עבודה משותפת, הפרה המבקשת את הסכם הסוכנות בכך שביטלה אותו ללא הודעה מוקדמת והעבירה את זכויות ההפצה אל דלתה דיגיטל בע"מ (הנתבעת 2, היא המשיבה הפורמלית; להלן: " דלתה דיגיטל"). המשיבה טענה כי נזקיה הם כדלקמן: 250,000 דולר, בגין אובדן הרווח שהיה צפוי למשיבה אילו הייתה המבקשת מוסרת הודעה מוקדמת כדין; 600,000 דולר בגין פיצוי עבור פיתוח השוק הישראלי, תוך השקעת מאמצים ניכרים; 36,000 דולר בגין הוצאות פרסום בשנה שלפני ביטול ההתקשרות; 1,000,000 דולר בגין נזק שנגרם למשיבה מחמת הפסקתם המיידית של יחסי הסוכנות. עם זאת ולצורכי אגרה, העמידה המשיבה את תביעתה על סכום של 2,550,000 ש"ח. המשיבה לא ציינה - ולו ברמז - כי היה חוזה בכתב בינה לבין המבקשת.

תמצית טענות הצדדים

3.          המבקשת עותרת, כאמור, לביטול היתר ההמצאה ולעיכוב ההליכים. טענתה העיקרית נסמכת על קיומה של תניית בוררות חוץ (ייחודית לשיטתה), הכלולה בחוזה הפצה שנחתם ביום 18.2.98 (נספח א' לבקשה. להלן: " החוזה" או " חוזה ההפצה"). מכוח תנייה זו, בשילוב סעיף 6 לחוק הבוררות, יש לעכב את ההליכים. וזו לשון התנייה שבסעיף 15.1 לחוזה:

 " Any dispute arising under or in connection with respect to Manufacturer's obligations to Distributor under this Agreement shall be solely and finally resolved by arbitration in accordance with the Rules of Conciliation and Arbitration of the International Chamber of Commerce".

לחלופין, מייסדת המבקשת את בקשתה על אי התקיימותם של תנאי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סד"א"). הבקשה נתמכת בתצהירו של מנכ"ל המבקשת, מר צ'ון סיווק (Chun Sewook).

4.          בתגובתה, מעלה המשיבה טענות חלופיות אחדות: ראשית, כי חוזה ההפצה אינו בתוקף. על כן, אין בפנינו תניית בוררות בכתב; שנית, אם ייקבע כי חוזה ההפצה תקף, הרי שהסכסוך נושא התביעה אינו סכסוך שהוסכם להעבירו לבוררות, ותניית הבוררות אינה חלה על הסכסוך; שלישית, אין מדובר בתניית בוררות זרה נוכח החלת הדין הישראלי על חוזה ההפצה; רביעית, אין היא תנייה ייחודית ועל כן אין לעכב בגינה את ההליכים; חמישית, תנאי תקנה 500 לתקנות סד"א התקיימו בענייננו. על כן אין לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום. התגובה לא נתמכה בתצהיר.

5.          המבקשת הגישה תשובה לתגובה וככל שיידרש - אתייחס אליה בהמשך.

דיון והכרעה

6.          לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ומשלא נתבקשה חקירה, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל הבקשה, לבטל את היתר ההמצאה ולעכב ההליכים. להלן, אפרט את עיקר טעמיי. אדון תחילה בעיכוב ההליכים.

עיכוב ההליכים

7.          הסוגייה הראשונה שיש להידרש לה נסבה על קיומו של חוזה בכתב, השולט על יחסי הצדדים (שאם אין חוזה בכתב, ממילא לא ניתן להחיל את אמנת האו"ם (שנחתמה בניו-יורק) בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958(United Nations Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards); (להלן: " אמנת ניו יורק") שאחד מתנאיה הוא קיומו של הסכם בוררות בכתב). ככל שיימצא כי קיימא לן חוזה בכתב, יהא מקום וצורך לבחון את תניית יישוב הסכסוכים שבו, במובן התפרשותה על ההליך. ככל שיימצא כי אין חוזה בכתב או כי התנייה אינה חלה, יהא מקום לבחון את הבקשה דנן במשקפי הדין הכללי (קרי: קיום עילת המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות סד"א וככל שקיימת עילה כזו, יהא מקום לתת את הדעת לטענה בדבר אי נאותות הפורום).

במידה ויימצא כי יש תחולה הן לחוזה שבכתב והן לתנייה הכלולה בו, אבחן את הטענה בדבר עיכוב ההליכים מחמת תניית הבוררות, הן לרקע גישת המשיבה כי מדובר בתנייה שחל עליה משטרן הכללי של תניות שיפוט יחודיות והן לרקע טענת המבקשת הסבורה כי חל בענייננו דין ספציפי, הוא דין אמנת ניו יורק.

תחולת חוזה ההפצה

8.          אין חולק כי יחסי בעלות הדין היו יחסים חוזיים. המבקשת טוענת כי יחסיה עם המשיבה הוסדרו בחוזה ההפצה. בחוזה זה, מינתה המבקשת את המשיבה לשמש מפיצה בלעדית לשם מכירה, שיווק, הפצה וקידום של מוצרי המבקשת בתחומי מדינת ישראל, יהודה שומרון ועזה ובתחומי הרשות הפלסטינית. תקופת המינוי, כקבוע בסעיף 3 לחוזה ההפצה, הייתה למשך 5 שנים, שראשיתן ביום 18.2.98 (סעיף 3.1 לחוזה). על פי המוסכם, בתום תקופה זו התחדש החוזה אוטומטית לתקופות עוקבות בנות שנה, אלא אם כן מסרה המבקשת הודעה בכתב למשיבה, בדבר אי חידוש החוזה (notice of non-renewal), לפחות 3 חודשים לפני תום תוקפה של תקופת ההארכה הרלבנטית (סעיף 3.2 לחוזה ההפצה). כאמור לעיל, כלל חוזה זה תניית בוררות חוץ, המסדירה יישוב סכסוכים שעניינם חיובי המשיבה כלפי המבקשת (סעיף 15.1 לחוזה).

9.          המשיבה סבורה כי חוזה ההפצה לא עמד בתוקף ערב הפרתו הנטענת. היא סבורה כי חוזה ההפצה היה תקף למשך 5 שנים (על פי הקבוע בסעיף 3.1 לחוזה ההפצה) והוארך לשנה נוספת (על פי סעיף 3.2 לחוזה, שלשונו הנטענת היא "... renew for successive one (1) year term... "). הווי אומר: החוזה פג בשנת 2004 " ומאז אין הסכם בכתב בין הצדדים" (סעיף 11 לתגובה). לא זו אף זו, המשיבה סבורה שאין ממש בטענה כאילו חוזה ההפצה התחדש מידי שנה, שכן אין הדבר מתיישב עם תניות החוזה ועם הסכמת הצדדים. ממילא, אם החוזה אינו חל - אף תניית בוררות החוץ אינה חלה. לחלופין, טוענת המשיבה כי אפילו דובר בחוזה מתחדש - הרי חידושו הוא לפרקי זמן של 5 שנים בתוספת שנת אופציה (סעיף 12 לתגובה. בטענה הנוכחית כלולה הודייה הן בתוקפו של החוזה והן בתניית בוררות החוץ שבו. טענה זו סותרת את קודמתה).

10.      אני סבור כי חוזה ההפצה עמד בתוקף ביחסי הצדדים החל משנת 1998, למשך 5 שנים (היינו: עד לשנת 2003) ולאחר מכן הוארך לתקופות בנות שנה, עד שבשנת 2006 מסרה המבקשת הודעה על אי חידושו. מסקנתי זו נסמכת על האמור להלן.