עיכוב ההחלטה על הורדה לליגה א' נוכח פגיעה בזכות הטיעון של מועדון הכדורגל מכבי אום-אל-פאחם

1.         בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בישראל (עו"ד עמי פזטל, אב"ד, עו"ד אמל פלאח ועו"ד דוד יהב, חברים) החליט (תיק 64-12/13), ביום 14.08.13, שאין מקום להתערבות מצידו בהחלטת מליאת הרשות לבקרה תקציבית של ההתאחדות, כי קבוצת הכדורגל המבקשת (המערערת לפני בית הדין) תרד לליגה א', וזאת בשל אי-עמידתה ב"תקנון בקרת תקציבים". האם יש מקום להתערבות מצד בית המשפט?

רקע עובדתי ודיוני

2.         כפי שהסביר בהרחבה בא-כוחה המלומד של ההתאחדות לכדורגל, בעונת המשחקים האחרונה, 2012/13, שיחקה המבקשת בליגה הלאומית, שהיא הליגה המקצוענית השנייה בחשיבותה אחרי ליגת העל (הליגה העליונה). לפי סעיף 10(א) לחוק הספורט, התשמ"ח-1988, אשר מסדיר את תחום הספורט, הוסמכה ההתאחדות, משיבה 1, להתקין תקנון משמעת, ובסעיף 11 הוסמכה להקים מוסדות שיפוט פנימיים. בית הדין העליון, שהוא הרלוונטי לענייננו, מתנהל לפי תקנון מיוחד. בבית דין זה נדונות גם עתירות נגד החלטות של גופים פנימיים של ההתאחדות, כגון הרשות לבקרה תקציבית. רשות זו מפקחת על דרך הניהול והתקצוב של הקבוצות השונות, והיא אף מוסמכת לקבוע סנקציות בגין אי-עמידה בהוראות התקנון בהקשרים האמורים.

3.         כמו כל יתר קבוצות הכדורגל הפעילות במסגרת ההתאחדות, חויבה גם המבקשת בהגשת מסמכים תקציביים, ובכללם דין-וחשבון כספי לתאריך 31.05.12 ותקציב לעונת המשחקים הבאה, 2013/14. המועדים להגשת מסמכים אלה קבועים ב"תקנון בקרת תקציבים", ובהסתמך עליהם הרשות אמורה לבחון את יכולתה הכלכלית-תקציבית של המבקשת להמשיך ולשחק בליגה הלאומית גם בעונה הקרובה  (סעיף 1 להחלטת בית הדין העליון).

4.         החלטתה של הרשות בדבר ירידת קבוצת הכדורגל המבקשת לליגה א' באה לאחר שלמבקשת ניתנו ארכות בהזדמנויות שונות להגשת התיעוד הנדרש, אך אלה הוגשו בצורה לא-מלאה ובאיחור. בית הדין העליון שמע את טענות הצדדים ביום 06.08.13, ובחלק המהותי של החלטתו כתב:

"בדיון הנוסף" סברנו, כי על מנת להכריע בערעור, מן הראוי שתהיה בפנינו התמונה המלאה, כולל תוצאות בדיקת "המסמכים התקציביים" (ולא רק עבירת האיחור בהגשתם) שלא נבדקו על ידי "הרשות".

זאת, בהכירנו את פסקי הדין האחרונים שניתנו על ידי בי"ד זה [...]. בשני פסקי הדין [...] נפסק כי הקבוצות לא תרדנה ליגה רק בגלל איחור פרוצדורלי קצר מועד בהגשת "המסמכים התקציביים" (ללא בחינת האלמנטים התקציביים המהותיים).

פסקי הדין הנ"ל התבססו (בין היתר ובתמצית) על פסיקת בית המשפט העליון של מדינת ישראל (בתיק ש"ע 6708/00) לפיה "סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר (בפרוצדורה - ע.פ.) במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית... בסופו של יום סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן.". וכן, מתוך פסקי הדין: "ביה"ד שמר מאז ומתמיד על העיקרון לפיו הכרעות ספורטיביות, מן הדין שייקבעו על המגרש ולא על שולחן הדיונים ולכן ביה"ד גילה גישה 'סלחנית' בכל הקשור לנושאים של הליכים ופרוצדורה להבדיל מנושאים שבמהות.".

[...]חשבנו, כי מן הראוי והנכון לבדוק כל מקרה (כמו גם המקרה שבפנינו) לגופו, לנסיבותיו, למידת האיחור הפרוצדורלי (בהתייחס למועדים הקבועים "בתקנון" ולמועדי פתיחת הליגות) והכל כדי שההכרעה תהיה מידתית, ספציפית, בלי לפגוע בחשיבות הרבה של הוראות "התקנון, אך גם תוך מתן משקל ראוי לבחינת המהות.

לאור האמור לעיל, הרי בהחלטתנו "בדיון הנוסף" - לפיה תעיין "הרשות" במסמכים התקציביים שהוגשו לה (להלן - "החלטת הביניים" ) - פתחנו, דלת נעולה, שניצבה מול המערערת ובפני בקשתה לבחינה לגופם של "המסמכים התקציביים". בגלל קוצר הזמן, ביקשנו כי "בחינה התקציבית" הזו תעשה ע"י "הרשות"תוך שלושה ימים מיום הינתן "החלטת הביניים". בהסכמה, ביקשה המערערת אורכה של עוד כמה ימים עבור "הרשות"לבחינת "המסמכים התקציביים".

(סעיפים 7-9; ההדגשה במקור)

5.         עולה מהאמור, כי בית הדין העליון של ההתאחדות סבר שעליו לבחון, בצד היקף האיחור בהגשת התיעוד הנדרש, גם את השאלה באיזו מידה עומדים "המסמכים התקציביים" בדרישת הרשות לבקרה תקציבית. אני מבקש להדגיש את האמור בסעיפים 8-9 להחלטתו שבמחלוקת. בית הדין ציין כי חיוני לבחון את ההחלטה הקשה המורה על ירידת המבקשת מהליגה הלאומית לליגה א' יחד עם שקילה של המסמכים התקציביים, לגופם, בידי הגורם המקצועי המוסמך לכך בהתאחדות לכדורגל.

דיון והכרעה

הדין

6.         הלכה למעשה לא הייתה מחלוקת בין בעלי-הדין כי "הכלל הוא כי יש להתערב במשורה בפסיקה של טריבונאלים פנימיים של גופים ציבוריים, לנוכח השיקולים התומכים בקיומם של מוסדות שיפוט פנימיים אלה, ובעיקרם מומחיות המוסד ושמירה על חופש ההתקשרות וחופש החבירה", הפ"ב (מחוזי ת"א) 45161-02-12 כבל נ' רשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, סעיף 32 (18.03.2012). ראו בהקשר זה גם: ד"ר דרורה פלפל הספורט בראי המשפט 159, 161 (1994). בין השיקולים שראוי להתחשב בהם גם מהותו של הגוף הציבורי הנדון. אם מדובר בגוף הנהנה למעשה ממונופולין או מהשפעה רחבה בתחומו - ולית מאן דפליג שכזו היא המשיבה - חובת ההקפדה על עיקרי הצדק, ובכללם זכות הטיעון, חשובה יותר.

בע"א 674/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מה(2) 718, 729ג (1991) צוין, כי התערבות בתי המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים מוגבלת לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק (דברי כב' השופט מיכאל בן-יאיר). עם זאת נאמר, שכאשר ההחלטה אינה מגלמת בתוכה מומחיות ספציפית של הארגון הוולונטרי, אין מקבלי ההחלטה נהנים מיתרון הידיעה הפנימית (שם, עמ' 730ו). החלטת בית הדין העליון בענייננו להתבסס על מסקנתה של הרשות ללא מתן אפשרות תגובה למבקשת אינה החלטה המושתתת על ידיעה מקצועית מיוחדת. ראו גם: ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, סעיף 20 (17.02.2008); רע"א 5661/10 דבורניצ'נקו נ' עמותת איגוד ההתעמלות בישראל, סעיף 6 (29.07.2010).

בה"פ (מחוזי ת"א) 38811-11-10 ברקוביץ נ' התאחדות לכדורגל בישראל (14.12.2010) הזכיר עמיתי השופט איתן אורנשטיין, בדונו בנושא הפיקוח של בתי משפט על בתי הדין הפנימיים של ההתאחדות לכדורגל, כי זכות הטיעון הוכרה כזכות מהותית בעלת חשיבות מרובה (סעיף 29 סיפא). השופט ציין, כי "זכות הטיעון היא נורמה הנמנית לטעמי על אלה שיש להפעילה בהתנהלות בתי הדין המשמעתיים, וככל שזו לא הופעלה, יתערב בית המשפט בהחלטות שניתנו תוך פגיעה בה". גם אם בית הדין העליון של ההתאחדות לא דן במקרה דנן בשבתו כבית דין משמעתי או כערכאה הדנה בערעור על החלטה של בית דין משמעתי, הרי הדברים המצוטטים באשר לחשיבותה של זכות הטיעון יפים גם לעניינו.

החלה על ענייננו