עיכוב ביצוע של החלטה המתירה לאמצעי התקשורת לשדר קלטות המתעדות מקרי פשע חמורים והארכת צו איסור פרסומן

ההחלטה בתמצית:

עניינה של החלטה זו בשתי בקשות שונות שהגישו נציגי כלי תקשורת, ובמסגרתן הם עותרים לאפשר להם לשדר צילומים שתועדו בקלטות של מצלמות אבטחה, ובהם נראים, לכאורה, אירועים של מעשי פשעחמוריםואשר בעניינם הוגשו כתבי אישום. יודגש כי אין לכתבי האישום ולבקשות שבפני קשר ענייני. החלטה זו, המתירה את הפרסום המבוקש, ניתנת בשתי הבקשות מאחר ומדובר בשאלה משפטית זהה.

רקע עובדתי:

מ"ת 54644-10-12 -עניינה של בקשה זו באירוע שבו מואשם המשיב 2 בעבירה של רצח. על פי עובדות כתב האישום, דקר המשיב 2 למוות את המנוח ולדימיר דרנוב ליד מועדון לילה בחיפה. אירוע הדקירה תועד במצלמות אבטחה של בית עסק סמוך ("שווארמה חזאן"). מצפייה בקלטת ניתן לראות את המנוח צועד ברחוב, כאשר אחריו צועד במהירות המשיב 2.נוצר בין המנוח למשיב 2מגע, כאשר ניתן לזהות בקלטת תנועה של המשיב 2 לכיוונו של המנוח. לאחר מכן נעלם המשיב 2. המנוח חוזר על עקבותיו לכיוון המועדון ומתמוטט על הדרך, כאשר הוא מוקף באנשים.

מ"ת 19970-10-12 - במקרה זה מדובר בכתב אישום אשר הוגש כנגד שוטר, המואשם במספר עבירות, ובהן בביצוע ירי אל עבר אדם. בקלטות מצלמת אבטחה של מפעל תעשייתי, אשר בחצריו אירע האירוע, תועד עימות בין המשיב 2 לבין אחרים, ובהם המתלוננים,אשר לטענת בא כוחו של המשיב 2 הם עבריינים אשר תקפו אותו. בצילומים נראה המשיב 2 רודף אחר אחד המתלוננים ויורה לעברו.

הצדדים לדיון ועמדותיהם:

כאמור, כלי התקשורת פנו בבקשות נפרדות לאשר להם לקבל לידיהם את הקלטות הנ"ל ולשדרן לציבור הרחב. המאשימה (באמצעות הפרקליטות בעניין מ"ת 54644-10-12, והמחלקה לחקירות שוטרים בעניין מ"ת 19970-10-12) מתנגדת לבקשה מאחר ולטענתה עלול הפרסום להשפיע על ההליך השיפוטי, בין אם בדרך של השפעה על המותב שידון בהליך העיקריובין אם בהשפעה על עדי ראיה אשר יקראו להעיד בבית המשפט ולהתייחס לאירועים שצולמו במצלמת האבטחה.

המאשימה מבססת את טיעוניה, בין היתר, על השיקולים שהנחו את בית המשפט בהחלטות שניתנו בבקשות לצילום תיעוד של חקירה, וזאת בהתייחס להוראות סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב -2002 (להלן: " חוק חקירת חשודים"), ומבקשת כי בית המשפט יפעל בהתאם להוראות סעיף 71 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"), וסעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982 (להלן: " החסד"פ").ב"כ המאשימה הפנתה לעניין זה, בין היתר, לבש"פ 6516/09 ידיעות אחרונות נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.10.09) ופסקי הדין שאוזכרו שם.

ב"כ ידיעות אינטרנט טען כנגד סמכותו של בית המשפט למנוע פרסום במקרה זה, והפנה בעניין זה להחלטתו של בית המשפט העליון בבש"פ 1659/11 חיים שטנגר נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 16.4.11). כתבי התקשורת שטענו בפני בעצמם, הבהירו את חשיבות הפרסום של הקלטות והבאת המידע לציבור הרחב. עוד ציינו כי החקירה כבר הסתיימה, עדויות העדים נגבו על ידי המשטרה ותועדו, כך שאין חשש של ממש להשפעה על עדים.

בשתי הבקשות ניתנה הזדמנות גם לנאשמים לומר את דברם. יצוין כי בעניינו של גייבדנוב, זומנו לדיון גם בנימשפחתו של נפגע העבירה, הוריו של המנוח ולדימיר דרנוב. ב"כ הנאשמים וכן ב"כ משפחת דרנוב הודיעו כי אין להם התנגדות לשידור הקלטת, והם אף מעוניינים בכך, כל אחד מטעמיו. משפחת דרנוב מעוניינת בשידור הקלטת, מאחר ונטען בכלי תקשורת שונים כי בנם, המנוח, היה מעורב בתגרה, ומצפייה בקלטת ניתן לשלול טענות אלה. בא כוחו של הנאשם גייבדנוב השאיר את נושא פרסום הקלטת לשיקול דעת בית המשפט. בא כוחו של הנאשם דוחה מעוניין בפרסום הקלטת, מאחר ולטענתו הקלטת תומכת בטענתו כי הנאשם, שהוא שוטר,הותקף ע"י עבריינים והגן על עצמו.

דיון:

כפי שיובהר, סבור אני כי בית המשפט מוסמך לאסור את פרסומן של קלטות מסוג זה, בהתאם להוראות סעיף 71 לחוק בתי המשפט. עם זאת, ובמקרה שבפני, סבור אני כי לא מתקיימים התנאים המבססים עילה למניעת הפרסום, בהתאם למבחנים שגובשו בפסיקה. בהתאם, לאחר שבחנתי את הקלטות ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי להתיר את שידורן של הקלטות הנ"ל, במובן זה שבקשת המאשימה לאסור את פרסומן, נדחית. אבהיר להלן.

בשתי הפרשות שבפני (שאין ביניהן כל קשר) הוגש כתב אישום. לא הוגשה בקשה לניהול דיון בדלתיים סגורות, ולמעט לעניין הקלטות לא הוגשה גם בקשה לאיסור פרסום של דבר כלשהו מההליך השיפוטי. מכאן שעל ההליך השיפוטי חל עיקרון פומביות הדיון, שבסעיף 68 לחוק בתי המשפט. סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט מפרט עילות שעניינן פגיעה בעיקרון פומביות הדיון. אף לא אחת מהעילות מתקיימת במקרה שבפני. יודגש לעניין העילות, המפורטות בסעיף 68(ב), על סעיפי המשנה שלו, כי כאמור לעיל, וככל שהדבר נוגע להגנה על זכויותיו של מתלונן או נאשם, הרי שאלו הודיעו שהם מעוניינים בפרסום. מכאן שאין בפרסום כדי לפגוע בזכויותיהם.

ככל שהדבר נוגע להוראות סעיף 70 לחוק בתי המשפט - סעיף זה עניינו באיסור פרסום החל על דיונים המתנהלים בדלתיים סגורות. כאמור, במקרה שבפני, אין מדובר בדיון בדלתיים סגורות. מכאן שאין להוראות סעיף 70 לחוק בתי המשפט תחולה על המקרה שבפני.

הוראות חוק חקירת חשודים - אין במקרה שבפני גם תחולה להוראות חוק חקירת חשודים ולהוראות סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, האוסר פרסום של תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, ללא רשות בית המשפט. סעיף זה פורש, על דרך הצמצום, כסעיף האוסר פרסום של ביצוע פעולת חקירה. ואולם, אין הוא חל על הקלטות נשוא הבקשה שבפני, מאחר והקלטות אינן מתעדות פעולת חקירה. מדובר, בשני המקרים, בקלטות אשר צולמו במצלמות אבטחה על ידי גורם פרטי ותיעדו באקראי אירועים אשר בגינו הוגשו כתבי אישום, ואולם אין הן קלטות המתעדות חקירה או הליכי חקירה. ומכאן שהוראות סעיף 13 הנ"ל אינן חלות [ראו: בש"פ 1659/11 חיים שטנגר נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.4.11)]. אדגיש לעניין זה כי הקלטות הן חומר חקירה, כמשמעו בהוראות סעיף 74 לחסד"פ, ועל כך אין חולק. אין גם חולק כי אלו יהיו ראיות מרכזיות שיוצגו בפני בית המשפט במסגרת ההליך העיקרי. ואולם, אין מדובר בתיעוד של חקירה, ומכאן שהוראות סעיף 13 לחוק חקירת חשודיםאינן חלות על המקרים שבפני.

סעיף 3 לחסד"פ וסמכותו הטבועה של בית המשפט - אוסיף עוד לעניין זה, כי בהחלטה בפרשת שטנגר הנ"ל הבהיר בית המשפט העליון, כי אין מקום במקרים מסוג זה, לעשות שימוש בסמכות הטבועה של בית המשפט, שעניינה הגנה על ההליך השיפוטי. הטלת מגבלה על זכות יסוד שעניינה בפומביות דיון, ביחד עם הזכות לפרסם ולדעת על תוכנו של הליך שיפוטי, צריכה להיות מוסדרת בחוק מפורש, ואין מקום לעניין זה לעשות שימוש בסמכות טבועה של בית המשפט השמורה למקרים חריגים [ראו לעניין זה: ע"פ 6578/12 מדינת ישראל נ' רשת-נגה בע"מ ואח' (פסק דין מיום 6.9.12)]. דברים אלה נכונים גם לעניין הוראות סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, המורה כי " בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק". אין מטרתו של סעיף זה להסמיך את בית המשפט לפעול בניגוד להוראות חוק מפורשות, הקובעות את גדרו של הפרסום המותר והאסור במהלך ניהול הליך שיפוטי.

מכאן שיש לבחון האם חלות על המקרה הוראות סעיף 71(א) לחוק בתי המשפט, המורה כי " לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראיה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור".

ככל שהדבר נוגע לכלי התקשורת - נראה כי אין בפרסום המבוקש על ידם מטרה להשפיע על תוצאות המשפט, אלא רצון אמיתי למלא את תפקידם העיתונאי/תקשורתי ולהציג בפני הציבור את עובדות האירוע.

עם זאת, על בית המשפט לבחון האם ניתן לומר שמתקיים במקרה זה התנאי של "[...] ראיה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי [...]" שכמוהו כמטרה להשפיע על ההליך השיפוטי.