'עיכוב ביצוע' והטלת עיקול – קריטריונים להטלתם

הבקשות

בפניי שתי בקשות שהגיש המערער:

1. בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי נשואת הערעור – החלטה מיום י"א בתמוז תשע"ז (5.7.17).
2. בקשה להטלת עיקול על חשבון הבנק של האישה. את העיקול הסיר בית הדין האזורי בהחלטה מיום י"ט בתמוז תשע"ז (13.7.17).

החלטה

לא מצאתי עילה שיש בה כדי להיענות לבקשות ולפיכך דינן של הבקשות להידחות.

נימוקים

א.   הקריטריונים לעיכוב ביצועה של החלטה שיפוטית

עיכוב ביצוע הוא הליך אשר השימוש בו נעשה במשורה, שהרי כל עוד לא נתקבל הערעור, עומדת בפנינו החלטה של בית דין בישראל שהיא בחזקת תקפה ועומדת.

תנאי מקדים לעיכוב ביצוע הוא שההחלטה שכנגדה מבוקש העיכוב, היא החלטה הקובעת או כוללת בתוכה הוראה ב'קום עשה'. אך במקרה שאין ההחלטה כוללת הוראה ב'קום עשה' אלא למשל שפלוני פטור ועוד – בהחלטות מעין אלו אין מה שיהיה בר עיכוב ביצוע.

עוד נאמר כי עיכוב ביצוע ניתן רק באחת מהעילות הבאות: הראשונה – הנזק שייגרם יהיה בלתי־הפיך, והשנייה – ביצוע פסק הדין יאיין את הערעור.

נבחן את הדברים הנ"ל ביחס לבקשות העיכוב במקרה זה.

ההחלטה מיום י"א תמוז תשע"ז (5.7.17), שנגדה ביקש המערער עיכוב ביצוע, אומרת כדלהלן:

א.       לדעת הרוב: תביעת הבעל (לשעבר) להשבת כספים שהתחייבה האישה בהסכם הממון ולא הופקד על ידה – נדחית.

לדעת המיעוט: על האישה להשיב את כל הסכומים שלא הופקדו על ידה.

הלכה כדעת הרוב ולכן האישה פטורה מלהשיב את הכספים.

ב.       הבעל (לשעבר) חייב בתשלום הכתובה.