עיידן ואח' נ' קלמן

פסק דין

תביעה לפינוי וסילוק יד וכן תשלום סך של 162,840 ₪ שהוגשה ע"י התובע יעקב עידן כנגד הנתבע קלמן ישראל לפינוי הנכס ברחוב ספיר 9 בנתניה. בהמשך תוקן כתב התביעה ונוספו לו יתר התובעים, כולם בעלי הזכויות בנכס זה.

טענות התובעים: הם רכשו את הנכס הידוע כחלקה 89 בגוש 8266 ביום 24.1.209 מאת יורשיו של המנוח נחמיה שומרוני. הנתבע שכר את הנכס ממר שומרוני ז"ל כאשר חלקו של הנכס הינו בשכירות מוגנת מיום 28.11.77 לצורך הפעלת מסגריה וחלקו הנוסף של הנכס הושכר לנתבע בשכירות חופשית למטרת הפעלת בית מלאכה. ביום 28.1.09 פרצה שריפה בנכס. המבנה הוכרז לאחר השריפה כמבנה מסוכן המהווה סכנה בטחותית (העתק מכתב העיריה צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). הנתבע נדרש לפנות את החלק המושכר בשכירות שאינה מוגנת אולם סירב. משכך הוגשה התביעה לפינויו מחלק זה, וכן לתשלום דמי השכירות ופיצוי מוסכם.

טענות הנתבע:

ביום 28.1.77 חתם על הסכם שכירות מוגנת עם מר שומרוני ז"ל להפעלת מסגריה בנכס. ביום 16.5.88 חתם על הסכם שכירות לא מוגנת לגבי חלק נוסף של המסגריה. במהלך השנים חודש הסכם זה. בשנת 1995 לאור בקשתו הוסכם בין הצדדים שכל עוד מחזיק בחלק המוגן אזי יוכל הוא להמשיך להחזיק אף בחלק שאינו מוגן. כל ההסכמים לאחר מכן מצטטים הסכם זה. משכך אין כל מקום לפינויו. לטענתו משלם את דמי השכירות כסידרם.

ההסכם משנת 1995 לא הוצג שכן לטענת הנתבע לא מצא אותו. בדיון שהתקיים נחקרו התובע והנתבע וכן הגב' ענת שומרונית אלמנת מר שומרוני.

דיון משפטי:

מאחר ולא הוצג כל הסכם משנת 1995 יש חשיבות רבה לעדות הגב' שומרוני, כאשר אציין שהנתבע הצהיר בתצהירו שהיא נהגה להגיע יחד עם בעלה המנוח לחתימות ההסכמים המתחדשים מדי שנה (ראה סעיף 13 לתצהירו).

מעדותה התרשמתי שלא היתה כל הסכמה לכך שכל עוד הנתבע מחזיק בחלק המוגן יוכל הוא אף להחזיק בחלק שאינו מוגן.

כן עלה מעדותה שלאחר שאירעה השריפה היא פנתה וביקש מהנתבע לפנות את החלק הלא מוגן. (ראה עמ' 9 שורות 1-3) אם נכונה היתה טענת הנתבע מדוע פנתה אליו? אין זאת שלא היו דברים מעולם.

עלי לציין שאכן ההסכמים המאוחרים מפנים להסכם משנת 1995 אולם מאחר ולא הוצג בפני איני יכולה לקבוע שצוין בו במפורש שהנתבע יוכל להמשיך בשני החלקים לעד, כאשר התובע שב והעיד שהיתה הסכמה בינו לבין הנתבע שהנתבע יפנה את החלק הלא מוגן תוך 3 חודשים לאחר שרכש את הנכס.

קביעה מעין זו הינו קביעה מהותית מבחינת התובעים אשר רכשו נכס ביודעם שקיים בו חלק המוגן מפני פינוי וחלק שאינו מוגן בפני פינוי ומשכך לא אוכל לקבל טענת הנתבע העומדת בסתירה לעדות הגב' שומרוני ולא מגובה כלל במסמכים.

חיזוק למסקנתי זאת מוצאת אני במכתבו משל עו"ד אונגר, שהיה ב"כ הקודם של הנתבע מיום 30.8.09 (צורף לתיק המוצגים של התובע) ממנו עולה שעו"ד הקפיד להפריד בין חלקי המושכר השונים באשר לנכס המוגן ולנכס שאינו מוגן כאשר בהתייחסותו לחלק שאינו מוגן ביקש הסכמת התובעת להארכת תקופת השכירות למשך שלוש שנים נוספות.

ב"כ הנתבע בסיכומיו כלל אינו מתמודד עם האמור במכתב זה ומכאן למדה אני שאף הנתבע ומי מטעמו ידע והיה ברור שקיימים שני חלקים נפרדים ושונים במהותם כאשר לגבי החלק שאינו מוגן אין כל הסכמה להארכת תקופת השכירות.

באשר לתביעה לקבלת דמי שכירות ופיצוי מוסכם, אזי בתצהיר העדות הראשית אין כל התייחסות לכך. התובע בעדותו העיד שהנתבע שילם את דמי השכירות אולם לא את כולם (ראה עמ' 15 שורות 12-13). עם זאת בסיכומי התובע מצוין שבהתאם לדפי החשבון שהוצגו במסגרת הליך גילוי המסמכים בין הצדדים הנתבע העביר לחשבון נאמנות שמוחזק על ידי עו"ד את דמי השכירות מיום 1.11.11כאשר קיימת בחשבון יתרה בסך 34,369 ₪. לטענת הנתבע הוא עשה כן שכן שלא ידע כלל מי הבעלים. לא ברור מדוע הנתבע אשר טען להכרות רבת שנים עם משפחת שומרוני לא טרח לברר אצלה מיהו רוכש הנכס, כאשר ניתן היה לברר זאת על נקלה. הנתבע בסיכומיו אינו מכחיש עובדה זו. משכך יש מקום לחייבו בתשלום סך זה.

לענין הפיצוי המוסכם, מאחר ואין כל הסכם שכירות בתוקף אזי אין כל סעיף המחייב הנתבע בתשלום פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי.

עוד אוסיף שהנתבע בסיכומיו טוען ששילם דמי שכירות במלואם עד לסוף שנת 2014.

בתצהיר עדותו הראשית לעומת זאת הצהיר ששילם דמי השכירות עד לסוף שנת 2013 (ראה סעיף 26 לתצהירו).

לאור עובדה זו סבורני שעסקינן בהרחבת חזית שלא ניתן לטענה בסיכומים מבלי שעובדה זו נטענה קודם לכן והובאו ראיות לגביה.

לא זו אף זו, אף אם היה מוכיח הנתבע ששילם לתובע את דמי השכירות עבור שנת 2014 איני סבורה שיש בכך כדי לשנות מסקנתי שכן עשה דין לעצמו בהחליטו לשלם דמי השכירות מבלי שקיים לו הסכם בתוקף וללא קבלת הסכמת בעלי הנכס. משכך העובדה ששילם אינה מעלה ואינה מורידה לענין חובתו לפנות הנכס כפי שפירטתי לעיל. כן שמורה לו הזכות במידה ודמי השכירות לא יוחזרו לו לפנות לדרכים המשפטיות הפתוחות בפניו.