עיזת נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע להכרה בו כתושב העיר העתיקה.

המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד או הנתבע) טען שהתובע אינו תושב ישראל ובכל המועדים נשוא התביעה היה מרכז חייו בסילואד ברמאללה מחוץ לתחומי ישראל.

העובדות

התובע יליד 1955 נשוי + חמישה ילדים. התובעת אלמנת התובע הצטרפה כתובעת בתיק בעקבות פטירתו של התובע.

שני התובעים נושאים תעודת זהות ישראלית.

ביום 17.7.08 שלח הנתבע לתובע הודעה לפיה החליט שהוא אינו תושב ישראל מתאריך 1.1.2000.

התובע עובד במסגד אל אקצה משנת 1991 ואילך (נספח א ב ו-ג לתצהיר התובע).

התובע עובד 6 שעות יומיות ששה ימים בשבוע ומקבל משכורת חודשית מהווקף אלאיסלמיה.

ב-13.7.09 נתן התובע את עדותו בפני בית הדין.

לתובע היתה דירת חדר בעיר העתיקה בה טען למגוריו.

ב-11/09 נפטר התובע ונקבר בסילואד לצד אביו.

המחלוקת

היכן מרכז חייו של התובע משנות ה-90 ואילך, ולמעשה עד מועד הגשת התביעה, האם בעיר העתיקה כטענתו או בסילואד שברמאללה כטענת הנתבע.

הכרעת הדין

ככלל נטל ההוכחה מוטל על התובע לעניין מקום מגוריו ומרכז חייו. אולם, כאשר תובע נושא תעודת זהות ישראלית אף כי היא מהווה ראיה לכאורה בלבד מועבר הנטל אל כתפי הנתבע להוכיח כי המצב העובדתי שונה וכי אינו תושב. הלכה פסוקה היא.

בפני בית הדין טען התובע כי הוא גר בעיר העתיקה בדירת חדר אשר תמונותיה הוצגו בפנינו ממנה עלה כי מדובר בחדר קטן וצר הכניסה אליו דחוקה שהוא כולל את המטבח וחדר השינה בצפיפות כשהמקלחת והשירותים הם בעצם חור אחד (עמ' 13 שו' 17-19), וקיים ארון בגדים קטן אחד בחדר ובו מעט דברים, רק של גבר (עמ' 13 שו' 16-17) גם המקרר – משרדי עמ' 13 שו' 14) היה ריק למדי גם בענין המקרר מענהו של התובע היה תמוה (עמ' 11 שו' 4-6).

התובע הוא בעל משפחה ואב לילדים והדירה עליה הוא מצביע כמרכז חייו איננה מקום ראוי או אפשרי לקיים בו משפחה שלמה. בפרט לנוכח מצב השירותים והעדר המקלחת (עמ' 10 שו' 9-10, שו' 12). על כן על פי ממצא עובדתי זה כשלעצמו הופרכה גרסתו בדבר מרכז חייו שכן התובע לא טען לנפרדות מאשתו או לכך שאינו מקיים חיים סדירים עם משפחתו וילדיו. ההפך הוא הנכון, בשאלה לגבי אי המצאותו בדירה בעיר העתיקה, וגם אי המצאות אשתו וילדיו תירץ זאת בכך שהיה לו ילד חולה ב-2007 (עמ' 10 שו' 19-20) מענהו לא הניח את דעתנו שכן גם שני הבנים והבת לא היו בבית.

כפי שציינו לעיל העברת הנטל לעניין הוכחת התושבות לנוכח תעודת הזהות הוא לכאורי בלבד, שכן רישומי תעודת זהות הן ראיה לכאורה, וחזקה זו ניתנת לסתירה.

בסעיף 4 לתצהיר התובע הוא מציין כי הוא מתגורר "מאז ומעולם... מדובר בדירה שמורכבת משני חדרים ושירותים בדירה מתגוררים עמי אשתי ו-3 מילדיי: שני בנים ובת." בעדותו בפנינו נסתרה גרסתו זו שבתצהיר ובה הוא אומר בתחילה שהוא גר עם אשתו ושני הילדים אחר כך הוא אומר שהוא גר עם מחמוד ומוחמד כי חוסני בבית הסוהר וכי בתו הנשואה אינה גרה אתו. (עמ' 9 שו' 14-24). כלומר, התיאור בפנינו אינו עולה בקנה אחד עם התיאור בתצהיר. כמו כן לא מדובר בשני חדרים כי אם בחדר שבו מחיצה מגבס המחלקת בינו לבין המטבח (עמ' 14 שו' 21). כמו כן לא היו כלים סירים וסכו"ם (עמ' 14 שו' 25-26).