עיזבון ויורשי המנוחה רובא אחמד שריף ואח' נ' אבו ח'רשיק איובי ואח'

החלטה

עובדות המקרה:

ביום 16.7.2008 בזמן שהלכה המנוחה רובא אחמד שריף ילידת 2003, ביחד עם אמה ובני משפחה נוספים בשכונת באר המג'ר בחברון, פגע בה רכב שנסע במהירות מופרזת והדף אותה למרחק של כ-20 מ'. המנוחה נפגעה קשה, הובהלה לבית חולים אל-אהלי בחברון ושם קבעו הרופאים את מותה.

התובעים טוענים כי התאונה הנ"ל הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, ולפיכך מגיעים להם פיצויים מן הנתבעים.

לטענת הנתבעים בית המשפט נעדר סמכות מקומית ובינלאומית לדון בתביעה נגד הנתבעת.

על פי הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה הערבית ורצועת עזה שנחתם בוושינגטון בתאריך 28.9.1995 אין להביא תביעות נגד הנתבעת או לדון בהם בפני כל בית משפט או בית דין ישראלי ויש להביאן רק בפני בתי משפט פלסטיניים.

בית משפט השלום נעדר סמכות מקומית נעדר סמכות מקומית לאור מקום אירוע התאונה ולאור מקום ניהול עסקיהם של הנתבעים.

בית המשפט בירושלים ובתי המשפט בישראל בכלל אינם בבחינת הפורות הנאות לבירור התביעה מן הסיבות הנ"ל:

מקום עסקה של הנתבעת 4 הוא בעזה.

התאונה נשוא התביעה ארעה בשטח הרשות.

העדים הנחוצים לבירור התביעה הינם תושבי הרשות.

התובעים מתגוררים באיזור הרשות.

טענה נוספת של הנתבעים היא כי הדין החל על תביעות נגד הנתבעים הוא הדין החל בשטח הרשות הפלסטינית בלבד.

דיון:

לאחר שהוברר כי לנתבע 1 הייתה כתובת מגורים גם בירושלים ולאחר שהתברר כי רישיון הנהיגה שלו היה תקף במועד התאונה, שאלת הפורום הנאות אינה עוד במחלוקת.

המחלוקת שנותרה בשלב זה הינה:

האם קיימת לתובעים עילת תביעה במקרה דנן לפי חוק הפלת"ד התשל"ה-1975 או שמא עילת התביעה שיש לתובעים הינה לפי הדין המקומי הפלשתינאי בלבד?

תחולת חוק הפלת"ד הינה טריטוריאלית ואינה חלה על תאונות שאירעו בשטחים בהם הנפגע הוא תושב שטחים:

סעיף 2 א 1 לחוק הפלת"ד קובע כך:

"הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה היה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים או בשדה התעופה, ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל"