עיזבון המנוח פיראס קצקץ ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1.בפני בקשתה של הנתבעת להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה, כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (להלן- " תקנות סדר הדין האזרחי").

2.בכתב התביעה תבעו התובעים את הנתבעת בשל נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בעקבות מות המנוח, אשר עזבונו הוא התובע 1, כתוצאה מירי של חיילי צה"ל.

3.על פי המפורט בכתב התביעה, ביום 02.12.07, בשעה שהמנוח ושני אחיה של התובעת 2, נחו בסמוך לאחת החורבות שעל רכס הצופה אל עמק הזיתים, במסגרת טיול שערכו בחיק הטבע, פתחו חיילי צה"ל באש לעברם, וזאת ללא אזהרה מוקדמת. כתוצאה מהירי נפצע המנוח ופונה במצב אנוש לבית החולים, שם נפטר מפצעיו.

4.לטענת התובעים, מעיון בתיק מצ"ח אשר נפתח בעקבות האירוע, ובעדויות החיילים המתארות את הירי שבוצע לעבר המנוח והפגיעה בו, ניתן ללמוד על כך שלחיילים ניתנה פקודה על ידי המ"פ לירות לעבר גופם של המנוח וחבריו. יתרה מכך, נטען שבעקבות הירי הועמד מפקד הפלוגה לדין, והורשע בעבירה של הפרת הוראות הפתיחה באש.

5.הנתבעת מנגד, הכחישה את חבותה, אף טענה שאירוע הנטען בכתב התביעה אינו מוכר לה באופן ודאי. לטענתה של הנתבעת, נעדר כתב התביעה התייחסות ברורה לפרטים מהותיים, כגון מיקומו המדוייק של האירוע, ובהעדר פירוט כנדרש אין לתובעים עילת תביעה כנגדה.

6.לחילופין טענה הנתבעת, שככל שהמנוח נפגע ממעשה כלשהו מצד הנתבעת, מדובר במעשה שבוצע בפעולה צבאית מלחמתית, מתוך צורך צבאי מלחמתי, ולפיכך עומדת לנתבעת הגנה בדבר "פעולה מלחמתית" הקבועה בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, ובהתאם לכך לא נושאת הנתבעת באחריות כלשהי לתוצאות האירוע.

7.באשר לטענות בדבר חקירת מצ"ח, טענה הנתבעת בתשובתה לתגובת התובעים, שמהראיות בתיק עולה שמקום האירוע היה במועד הרלוונטי איזור המוגדר כמסוכן ביותר בגזרה, ובאותה העת הייתה התראה מודיעינית לגבי אפשרות לביצוע פיגוע כנגד מתפללים במקום האירוע. הנתבעת טענה שכעולה מהראיות, במועד האירוע זוהו מספר אנשים כשהם מושכים כבלים או חוטים ו"מתעסקים" עם המכולות במקום. התנהגותם העלתה חשש ממשי שמדובר בחוליית פעילות חבלנית עוינת המתכננת להטמין מטען חבלה, והתייחסות כוח הנתבעת פעל בהתאם לחשד המתואר.

8.בבקשה שבפני טענה הנתבעת שיש להורות לתובעים להפקיד ערובה להבטחות הוצאותיה, בין היתר, מהטעם שסיכויי התובענה נמוכים מאד. עוד הוסיפה הנתבעת, כי כעולה מכתב התביעה, מתגוררים התובעים באזור רמאללה, דהיינו, מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, ובמידה ותביעתם תדחה, יקשה עליה לגבות את הוצאותיה.

9.הנתבעת, טענה שמגמת הפסיקה העדכנית הינה העלאת שיעור הערובה שנפסק, במטרה להעמידו על שיעור הריאלי של ההוצאות הנחזות.

10.התובעים אישרו בתגובתם לבקשה שהינם תושבי השטחים, וטענו שאין באפשרותם להפקיד ערובה משום שהם חסרי כל אמצעים כלכליים, ומשמעות חיובם בהפקדת ערובה הינה חסימת דרכם לבית המשפט ומניעת זכות יסוד של הגישה לערכאות. כן הדגישו שהירי בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש.

דיון והכרעה

11.כפי שנפסק לא אחת, מחייבת החלטה על הפקדת ערובה עריכת איזון נאות בין זכות הגישה לערכאות, לבין זכותם הקניינית של הנתבעים, להעמיד לרשותם אמצעים לגביית הוצאות שייפסקו לטובתם ככל שיזכו במשפט.

12.בעניינו מדובר כאמור במספר תובעים תושבי הרשות הפלסטינאית. על פי הפסיקה מדובר בתושבי חוץ, אשר מתקיים לגביהם החריג שהוכר בפסיקה בנוגע לחיובם במתן ערובה. זאת ועוד, התובעים לא הצביעו על נכסים כלשהם המצויים בארץ אשר מהם ניתן להיפרע, ככל שהתביעה תדחה, וככל שייפסקו הוצאות לטובת הנתבעת.

13.לעניין סיכויי התביעה, אין להתעלם מטענת הנתבעת לכך שהאירוע המתואר בכתב התביעה, התרחש במהלך פעולה מלחמתית של צה"ל, למניעת פעילות חבלנית של חוליית מחבלים המנסה להטמין מטען, והמסכנת את בטחונם וחייהם של המתפללים היהודים במקום, ואת כוח הביטחון כאחד. לטענת הנתבעת בהתאם להלכה הפסוקה מוענקת למדינה חסינות מלאה מפני תביעת נזיקין, הן מכוח חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב- 1952 והן בשל "הגנת מדינה" מכוח הפסיקה, ולאחר עיון בעדויות אשר צורפו לתגובת הנתבעת, אין לדחות על הסף את טענתה.

14.הפסיקה בעניין חיובו של תובע בהפקדת ערובה עניפה, וניכר שהמגמה העולה מהפסיקה הינה להעלות את רף הסכום הערובה המופקד (ראו בש"א (י-ם) 4615/08 מדינת ישראל נ' סוארקה ובש"א (י-ם) 8753/09 מדינת ישראל נ' טיבי (פורסם במאגרים) וכן פסקי הדין אשר הובאו על ידי הנתבעת.

15.בשים לב לאיזון הראוי, וכן להלכות בתי המשפט בנושא זה, אני מורה שעל התובעים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד שאינה מוגבלת בזמן, בסכום של 20,000 ₪.

16.הערובה תופקד לא יאוחר מיום 15.11.10 . ככל שהערובה לא תופקד במועד, ולא תינתן ארכה להגשתה, תדחה התביעה, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"א, 04 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: