עיזבון המנוח עמר חליסי ואח' נ' מג'ד ואח'

פסק דין

בפני תביעה של עזבון המנוח עמר חליסי ואלמנתו בגין ארוע נפילה שארע למנוח ביום 8.11.05. התובעים טוענים כי הנפילה ארעה כתוצאה מתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ולפיכך הוגשה תביעה נגד נהג הרכב וחברת הביטוח שביטחה את הרכב. הטענה היא כי הנפילה ארעה בשלב שבו ביקש המנוח לצאת מהרכב ותוך כדי יציאה מן הרכב ולפיכך מדובר בתאונת דרכים.

הנתבעת 2 מכחישה את אופן האירוע. לטענתה אין מדובר בתאונת דרכים אלא בנפילה של המנוח ללא קשר לירידה מן הרכב ובשל מצבו הרפואי הרעוע לכן אין מדובר בתאונת דרכים.

החלטתי לדון בתחילה בשאלת האחריות ולפיכך הוריתי על מתן תצהירים בשאלה זו בלבד .

מטעם התובעים העיד בנו של התובע (הנתבע 1) שהיה נהג הרכב שממנו ירד התובע, לפי האמור בתביעה. בתצהיר טוען העד כי הסיע את אביו המנוח למרפאת קופ"ח ליד שער שכם. בסמוך למרפאה הוא נעצר על מנת להוריד את המנוח מהרכב. בירידת המנוח מהרכב הוא נפל ארצה ונתקל בין הרכב למדרכה. העד לא הצליח להרים את התובע ונעזר בעוברי אורח ולקח את המנוח לבית חולים הדסה – לשם היה ממילא המנוח אמור להגיע לצורך בדיקה רפואית וללא קשר לתאונה.

העד נחקר על תצהירו ומהחקירה עולה כי העד לא ידע לאמר מה היתה סיבת הנפילה של המנוח. העד נשאל על כך במפורש בחקירה חוזרת ותשובתו היתה שהוא לא יודע ממה נבעה הנפילה (עמוד 5 שורות 26 – 27).

באשר לשאלה האם מדובר בתאונת דרכים ישנם מספר תעודות רפואיות מהן ניתן ללמוד שלפי דברי המנוח עצמו מדובר בתאונת דרכים ואולם התעודה הרפואית הראשונה, של חדר המיון, מלמדת כי המנוח לא תאר את האירוע כתאונת דרכים. מה שנאמר בתעודה זו היא שהמנוח "לא זוכר Pדיוק מה Fרה AMNESIA עמד ונפל" (הטעויות במקור ג.א.). היינו בהזדמנות, הראשונה ומפי המנוח עצמו לא נאמר שמדובר בתאונת דרכים או בנפילה בעת ירידה מרכב אלא סתם "עמד ונפל". אמנם כבר בתעודה זו נכתב "היה מעורב בת.ד. (לדברי הבן)" ואולם אין כל הסבר לדברי המנוח עצמו שלא קשר את האירוע לתאונה או לנפילה בעת ירידה מרכב. ואף הבן עצמו לא טען שמדובר בירידה מהרכב אלא רק אמירה סתמית שהיה מעורב בת.ד. כאשר אדם מן הישוב לא היה קורה לירידה מן הרכב תאונת דרכים.

לאמור לעיל יש להוסיף שאף התובעים עצמם מסרו מספר גרסאות בכתבי הטענות ובמכתבי הדרישה שקדמו להגשת התביעה.

כבר בסעיף 1 לכתב התביעה נטען שהמנוח נפגע בהיותו הולך רגל. אמירה זו אינה מתיישבת עם הטענה לפיה מדובר בירידה מהרכב שכן אדם הנופל בירידה מהרכב אינו נחשב כהולך רגל אלא כנוסע ברכב. גם במכתב הדרישה שקדם לתביעה צויין שהמנוח נפגע בהיותו הולך רגל. וגם תעודת המשטרה מדברת על פגיעה בהולך רגל.

כאמור לעיל, אמנם בתיעוד רפואי מאוחר יותר נטען גם על ידי המנוח עצמו שמדובר בתאונה שאירעה בשעה שביקש לרדת מהרכב ואולם נראה כי יש לתת משמעות גבוהה יותר לתיעוד הסמוך לאירוע מאשר למסמכים רפואיים שנכתבו זמן רב לאחר האירוע ( כ- 9 חודשים).

כידוע, הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובעים. על התובעים להוכיח שמדובר בתאונת דרכים וכן להוכיח כיצד ארעה תאונת הדרכים. בנדון דנן מדובר בעדות יחידה של בנו של המנוח, שיש לו גם עניין בתוצאות המשפט כבעל דין (אחד מיורשי המנוח). התובעים לא הביאו לעדות איש מבין אלה שעזרו לבנו של המנוח להעלות אותו למכונית על מנת להסיעו לבי"ח ואף לא המציאו את תיק המשטרה על מנת שניתן יהיה לראות ממנו כיצד תוארה התאונה למשטרה. בנסיבות אלה ומשניתנו מספר גרסאות לאופן אירוע התאונה (הולך רגל או נוסע שירד מהרכב) ומאחר ואין כל תמיכה נוספת לעדות בנו של המנוח שהוא בעל דין, יש לקבוע שהתובעים לא הצליחו להוכיח שמדובר בנפילה שהיא תוצאה של תאונת דרכים וממילא יש לדחות את התביעה.

יש לציין כי המנוח סבל מבעיות רפואיות רבות נוספות ואף אירעו לו נפילות בעבר שאינן קשורות לתאונות דרכים והדבר מחזק את המידע שמסר המנוח עצמו בעת הגעתו למיון "עמד ונפל".

התוצאה היא לא הוכח שמדובר בתאונת דרכים ובנפילה תוך כדי ירידה מהרכב ולפיכך התביעה נדחית ואני מחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת 2 ובשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ' אלול תש"ע, 30 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: