עיזבון המנוח איברהים עבדאלפתח אבו חבלה ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון ואח'

פסק דין

מבוא

המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1, (להלן: "המנוח"), יליד 1989, הלך לבית עולמו ביום 4.6.03. התובעים מס' 2 ו-3 הם הוריו ויורשיו.

לטענת התובעים ביום 28.5.03 הלך המנוח לבית הספר אלאג'נדין, שבו הוא לומד ונמצא בצד המערבי של טולכרם, כדי להגיש מבחן. לאחר סיום המבחן בשעה 11:30 לערך הוא יצא מבית הספר בדרכו אל ביתו ואז נורה על ידי חיילים שהיו במקום שני קליעים שפגעו בראשו. כדור אחד נכנס לעינו וחדר למוח. כדור שני פגע בלסת ובמבנה הפנים. מייד לאחר האירוע נכנס המנוח למצב חוסר הכרה עד שנפטר ביום 4.6.03 בבית החולים אל רפדייה בשכם.

התביעה שבפני היא כנגד המדינה והצבא שאחראים לטענת התובעים לירי שהביא למות המנוח וזאת בשל התרשלותם. בהמשך, בשנת 2009, תוקנה התביעה באופן שכללה גם טענות לכך שהייתה התרשלות בחקירת המקרה ונגרם לתובעים נזק ראייתי.

הנתבעים כופרים באחריותם. הם טוענים כי המנוח לא נורה על ידי חיילי צה"ל ולחילופין ככל שיקבע אחרת- כי מות המנוח היה באירוע אחר המתועד ביומן המבצעים כאירוע שהתרחש בשעה מוקדמת יותר. הירי, שהתרחש באותו אירוע, היה מוצדק ובמהלך פעולה מלחמתית וזאת בהינתן האמור ביומן המבצעים ועדויות החיילים שהשתתפו בו.

המחלוקת בין הצדדים היא אפוא בשאלות הבאות:

האם נורה המנוח על ידי חיילי צה"ל.

ככל שניתן לייחס את הירי לחיילים – האם נעשה הירי בנסיבות מוצדקות השוללות חבות כלפי הנתבעים בנזיקין והאם קמה למדינה הגנה בשל היות הפעולה מלחמתית.

האם יש מקום להעביר את נטל הראיה בשל מחדלים של רשויות המדינה בחקירת המקרה.

גובה הנזק שנגרם לעזבון המנוח בשל מותו.

העובדות

כמתואר לעיל קיימת מחלוקת באשר לשאלה הראשונה והיא האם המנוח נפגע מירי חיילי צה"ל. מחלוקת זו נובעת בהינתן המקום והזמן שבו טוענים התובעים שהמנוח נורה לעומת המקום והזמן שבו היו חיילים שפעלו במרכז העיר טולכרם והשתמשו בנשקם.

מטעם התובעים העידו אביו של המנוח, מר מחמד יאסין, שהיה לכאורה עד ראיה, וד"ר ברוק שטיפל במנוח בבית החולים בטולכרם בטרם הועבר לבית החולים אלרפידייה.

התובעים הזמינו לעדות שני חיילי מג"ב שהוזכרו בחומר החקירה שהועבר וכן העידו שני חיילים נוספים מטעם הנתבעים. כל הארבעה התייחסו לאירוע שהיה באותו יום בשעה 09:20.

גרסת אביו של המנוח עבדאלפתאח אברהים אבו חבלה

האב לא היה עד לאירוע. הוא מתאר כי המנוח יצא באותו בוקר לבית הספר כדי להגיש בחינה במתימטיקה וכי באותו יום היה עוצר. הצבא, כך הטענה, לא אכף את העוצר והתושבים נעו בחופשיות בעיר כאילו העוצר לא קיים. בתי הספר היו פתוחים וכך גם מרבית החנויות והמרכזים המסחריים. בסביבות השעה 10:30 הודיע לו קרוב משפחה שבנו נפצע מירי של כוחות הבטחון והובהל לבית החולים.

בתצהירו הוא מוסיף כי האיזור שבו נהרג בנו הוא איזור שוקק חיים והומה אדם שמכיל מספר בתי ספר.

האב הגיש תצהיר משלים ואליו צירף את פניות המוקד להגנת הפרט; את ההודעה שנמסרה לראשונה ביום 15.7.03 ואת הפניות שנעשו בעקבותיה והתשובות שהתקבלו.

בחקירתו הנגדית נשאל האב לגבי הגרסה שמסר למוקד להגנת הפרט וכן ביחס לתיאור הפגיעה שבכתב התביעה. הוא נשאל האם מה שנרשם בפרק 2 סעיף 1 לכתב התביעה הוא נכון והשיב בחיוב (עמ' 4, ש' 17-18) לפי התיאור שם האירוע בשעה 11:30). הוא הופנה להודעה שנמסרה למוקד (נספח ב' לתצהירו) שם נכתב כי האירוע היה בבוקר (עמ' 4, ש' 19-20). העד נשאל האם הוא מאשר את מה שכתב בתצהירו כי נמסר לו על האירוע בסביבות השעה עשר וחצי ואישר את הדברים (עמ' 5, ש' 1-2) ובלשונו של העד בתשובה לאמירה שנודע לו לראשונה כי בנו נהרג בשעת בוקר שהיא לערך 10:30 'כן בערך, הם עושים מבחן אחד וחוזרים הביתה' (עמ' 5, ש' 15).