עיז אלדין נ' בע"מ ח.פ 511076572

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובע בסך של 20,000 ₪ בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו בשל התנהלות הנתבעת.

התובע טוען בכתב התביעה כי הוא מנוי של הנתבעת מזה כשבע שנים ומשלם לה את התשלומים כסדרם. בתחילת חודש אוגוסט 2010 התקשר לתובע נציג של הנתבעת והודיע לו שבוצעה עסקה של קניית שני מכשירי טלפון סלולארי ומחשב נייד בקניון לב המפרץ בחיפה. נציג הנתבעת ביקש לברר עם התובע האם הוא אכן ביצע רכישות אלה, שכן קיים חשד שמדובר בהונאה ובזיוף של חתימתו. התובע מסר לנציג הנתבעת כי הוא מעולם לא ביצע את הרכישות הללו וביקש שיבדקו את העניין בדחיפות. נציג הנתבעת הבטיח שיברר בעניין ויחזור לתובע, אלא שהוא לא עשה כן ועל כן התובע ביוזמתו ניגש לתחנת שירות בעיר טבריה לשם בירור העניין ואז נתבקש להגיש תלונה במשטרה ולשלוח את כל הניירת לנתבעת, על מנת שהעניין יטופל בהקדם האפשרי. ביום 5.12.2010 פנה התובע לנתבעת בדרישה לעצור את השתלשלות המקרה ואת גביית הכסף ממנו. לטענת התובע, העניין טופל על ידי הנתבעת רק כעבור חצי שנה ונגרמו לו נזקים, אשר יפורטו להלן.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי מדובר בתביעה חסרת בסיס אשר הוגשה על ידי התובע בניסיון ליצור עילת תביעה יש מאין. לטענת התבעת, במהלך השנים ביצע התובע מספר עסקאות של רכישה או שדרוג של מכשירים עבור הסופרמקרט שבבעלותו, כשהעסקה האחרונה – זו העומדת ביסוד התביעה – בוצעה ביום 5.8.2010. ביום 9.8.2010, משמע - בחלוף מס' ימים ממועד ביצוע אותה עסקה ועקב בדיקות רנדומליות שמבצעת הנתבעת לגבי צריכת זמן אוויר, פנתה הנתבעת לתובע בבקשה לוודא שהוא מודע לצריכה המוגברת של דקות השיחה במכשירים שבבעלותו. משטען התובע כי הוא לא ביצע את העסקה האמורה ולבקשתו, ניתקה הנתבעת לאלתר את שני המכשירים המקושרים למכשירים החדשים שנרכשו ואת המודם של המחשב הנייד לשיחות יוצאות וגלישה, והפנתה את התובע להגשת בקשה חתומה בתחנת השירות בעניין תלונה בנושא זיוף מסמכים בצירוף טופס הגשת תלונה במשטרת ישראל. רק ביום 12.9.2010 הגיע התובע למרכז השירות של הנתבעת על מנת לחתום על אותו טופס תלונה ומשכך, רק בחודש ספטמבר 2010 הועברה תלונתו למחלקת הבטחון של הנתבעת. במהלך חודשי ההמתנה לבירור התלונה על ידי משטרת ישראל, חויב התובע בגין עלויות שני המכשירים והמחשב בנייד בסכום חודשי כולל של 297 ₪ בלבד ובגין התשלום הקבוע בגינם בסכום חודשי של 436 ₪ בלבד. לאחר 3 חודשים מאז שהוגשה התלונה ונוכח פניית התובע מחודש דצמבר 2010, נאותה הנתבעת, לפנים משורת הדין ועוד בטרם נתקבלו תוצאות הטיפול בתלונה על ידי משטרת ישראל, לבטל את העסקה וביום 21.12.2010 ביצעה הנתבעת ניתוק קבוע של שני המנויים ושל מודם המחשב וזיכתה את התובע במלוא הסכום אשר שולם על ידו בגין עסקה זו. הנתבעת מכחישה את הנזק הנטען על ידי התובע וטוענת כי הוא נעדר כל תימוכין לעצם קיומו או לסכומו וכי לא חלה עליה כל אחריות שהיא לנזק הנטען והמוכחש מיסודו.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו התובע ונציגת הנתבעת. לאחר ששמעתי את עדויותיהם ואת טענותיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות וזאת על יסוד הנימוקים שיפורטו בתמצית להלן:

התובע לא הוכיח כי לנתבעת אחריות כשלהי בכל הנוגע למעשה ההונאה שעל פי הנטען בוצע על ידי צד שלישי בעסקה מיום 5.8.2010. על פי העדויות שנשמעו בפני, חקירת המשטרה בעניין טרם הסתיימה. התובע לא הציג כל ראיה שהיא ממנה ניתן ללמוד על אותה עסקה שביצעה הנתבעת או על רשלנות מצדה של הנתבעת בכל הנוגע לביצוע אותה עסקה.

מטענות הצדדים ומהראיות שהובאו לפני עולה, כי הנתבעת גילתה עירנות ופנתה לתובע כבר ביום 9.8.2010, משמע - ימים ספורים לאחר ביצוע אותה עסקה, וזאת על מנת לברר עמו האם הצריכה המוגברת של דקות השיחה במכשירים שבבעלותו.

לא נסתרה טענת הנתבעת כי התובע הוא שישן על זכויותיו ולא פעל כפי שנדרש ממנו על ידי הנתבעת מיד לאחר פנייתה אליו. פניית הנתבעת נעשתה ביום 9.8.2010 ועל פי תיעוד הנתבעת (נ/1), התובע פנה לסניף הנתבעת רק ביום 12.9.2010.

יתרה מכך, התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הנזקים הנטענים בכתב התביעה:

אין חולק כי הנתבעת זיכתה את התובע במלוא הסכומים שנגבו ממנו בגין אותה עסקה (ראה עדות התובע בעמוד 1 שורה 17 לפרוטוקול).

התובע תובע סך של 10,000 ₪ בשל "הטרטור המיותר שגזל מהתובע הוצאות כבדות, הפסד ימי עבודה וסגירת העסק (סופרמרקט) ונסיעות מיוחדות", וזאת בלא שתמך טענותיו בעניין זה בכל ראייה שהיא.

התובע תובע סך של 4,500 ₪ עבור חסימת מסגרת האשראי בכרטיס האשראי שלו "בשל התשלום הגבוה לנתבעת בתקופה הנ"ל", אולם אף טענה זו לא נתמכה בכל ראיה שהיא, כדוגמת אישור חברת האשראי, מה גם שהסכומים החודשיים בהם חויב התובע אינם סכומים גבוהים, כפי שנטען.

התובע תובע סך של 5,000 ₪ בשל טענה בעלמא ל"פגיעה באורח החיים של התובע ועוגמת נפש".

התובע תובע שכ"ט עו"ד בסך של 500 ₪, בלא שהגיש כל ראיה שהיא לכך שנשא בתשלום כלשהו לעו"ד בעת שבא בדברים עם הנתבעת בטרם הוגשה התביעה. בעדותו בבית המשפט אישר התובע כי אין בידיו קבלה על תשלום שכ"ט עו"ד (עמ' 1 שורה 23 לפרוטוקול).

באופן כללי טענות התובע לא פורטו כדבעי, לא בכתב התביעה ולא בדיון שנערך בפני, ולא נתמכו בראיות. התובע לא ידע לפרט בעדותו לא סכומים ולא תאריכים וטענותיו נותרו טענות בעלמא.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת.

המזכירות תמסור העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.