עיואן ואח' נ' פלישמן ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו להם לטענתם כפועל יוצא מפינוי דירת מגורים אשר שכרו מאת הנתבעים בגין עובש ורטיבות.

לטענת התובעים הם שכרו מאת הנתבעים דירת מגורים לתקופה שמיום 11/9/09 ועד ליום 30/6/10 וזאת, בתמורה לתשלום סך 4200 ₪ לחודש. אין עוררין כי התובעים שילמו את דמי השכירות וזאת עד ליום 28/2/10. לטענת התובעים מתחילת החורף, החלו להיווצר בדירה כתמי רטיבות אשר לקראת סוף ינואר 2010 התפרצו לכדי עובש ופטרת המלווים בריח רע ומהווים סכנה בריאותית. לטענת התובעים , הם פנו אל הנתבעים על מנת ליידע אותם בדבר מצב הדירה, בעקבות פנייתם הגיע הנתבע 2 לדירה ובעקבותיו, ביום 2/2/10 הגיע לדירה מומחה אשר נשלח על ידו. לטענת התובעים, המומחה אשר ביקר במקום הזדעזע ממצב הדירה ואמר להם מפורשות כי עליהם לעזוב את הדירה לאלתר הואיל והמשך שהותם בדירה מהווה סכנה בריאותית. לטענת התובעים, הם פנו אל הנתבע 2 בנושא וזה הסכים לעזיבת הדירה באופן מיידי וזאת, עד ליום 4/2/10 בו התעתד להכניס אנשי מקצוע על מנת לטפל בבעייה. לטענת התובעים, בהתאם להסכמתם המפורשת עם הנתבע 2 הם החלו לארוז את הדירה על מנת לפנותה ואולם, ביום 3/2/10 בשעות הערב, הם קיבלו הודעה מהנתבעת 1 ובהתאם לה ההסכמה הינה לעזיבת הדירה לשם תיקונה ותו לא וכי אם לא ישובו לדירה לאחר תיקונה, כי אז יראו בכך הנתבעים הפרת הסכם השכירות בין הצדדים. לטענת התובעים, הודעת הנתבעת 1 מנוגדת להסכמה בינם לבין הנתבע 2 ובנוסף, במצב הדברים לא הסכימו להישאר בדירה במצב בו הייתה ומשכך, פינו את הדירה במועד האמור. לטענת התובעים, כפועל יוצא מפינוי הדירה כאמור נגרמו להם נזקים כדלקמן: תשלום בגין הובלת הציוד בדירה ואריזתו, תשלום בגין אחסנת הציוד למשך שלושה חודשים, דמי שכירות בדירה חלופית בסך 10,500 ₪ לשלושה חודשים ,תשלום דמי שכירות בגין חודש פברואר אשר שילמו התובעים לנתבעים ובו לא שהו בדירה וכן, תשלום בגין ארנונה בה נשאו התובעים בגין חודש פברואר והכל בסך כולל העומד על 20,154 ₪.

לטענת הנתבעים, מעולם לא הייתה הסכמה להפסקת השכירות אלא שכל ההסכמה בין התובעים לנתבע 2 היתה לעזיבת הדירה לפרק זמן קצר לשם תיקונה. הנתבעים מכחישים את אחריותם לנזקים שהתהוו בדירה וטוענים כי בעת מסירת הדירה לא היה בה כל ליקוי וכי הליקויים במצבם כפי שהיה בעת עזיבת הדירה הינם פרי הזנחת התובעים ובנוסף, פרי הפרת הסכם השכירות על ידי התובעים אשר הפרו חובתם להודיע לנתבעים על כל נזק בדירה מיד עם התהוותו. בהקשר זה טוענים הנתבעים כי, לפי טענת התובעים עצמם, התגלו הליקויים בתחילת החורף ולמרות זאת, לא מסרו התובעים כל הודעה בדבר הליקויים וזאת, עד לסופו של החורף- בסוף חודש ינואר- באופן שהחריף את הליקויים והעצים אותם. לטענת הנתבעים ,תיקון הליקויים ארך ימים ספורים בלבד ומשכך, היה על התובעים לשוב אל הדירה מיד לאחר תיקונה. לטענת הנתבעים, משעזבו התובעים את הדירה בנסיבות האמורות, הרי שהם הפרו את ההסכם בין הצדדים ושמכך, לא זו בלבד שהנתבעים אינם חבים להם פיצוי כלשהו, אלא שעל התובעים לשאת בתשלום יתרת שכר הדירה- תשלום אותו תובעים הנתבעים במסגרת תביעה נפרדת אשר הוגשה לבית משפט השלום.

בדיונים אשר התקיימו בפני העידו התובעים והנתבעים וכן, עד מטעם הנתבעים – מר רונן גבריאל.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

אקדים ואציין כי כבר במעמד הדיון התברר כי החלק הארי בנזק המפורט על ידי התובעים אין בו ממש . כך, התובעים תבעו הן השבת תשלום דמי השכירות בגין חודש פברואר בסך 4,200 ₪ והן, השבת התשלום אשר שילמו בגין הדירה החלופית לחודשים פברואר עד מאי 2010 בסך של 10,500 ₪. אין עוררין והתובעים אישרו זאת בפני , כי היה על התובעים לשכור דירה כלשהי ומשכך, היה עליהם לשאת בתשלום דמי שכירות – בין לדירה נשוא התביעה ובין לדירה חלופית. משכך, תביעת התובעים לתשלום דמי השכירות בגין הדירה החלופית בחודשים בהם היה עליהם לשכור ממילא דירה מהווה עשיית עושר ולא במשפט באשר אין עוררין כי בעלות זו היה עליהם לשאת כך או כך. משכך, ממילא יש להעמיד את סכום התביעה על מחציתה דהיינו – על סך של 9,654 ₪ בלבד.

יתרה מכך, מתוך העדויות והראיות כפי שהוצגו בפני התרשמתי כי לתובעים לא נגרם נזק כספי כנטען על ידם כפועל יוצא מהמקרה המתואר .

במה הדברים אמורים?-

התובעים שכרו דירה לתקופה שעד ליום 30/6/10 וזאת, בתמורה לתשלום שכר דירה חודשי בסך 4,200 ₪. שכירות הדירה נעשתה הואיל והתובעים שיפצו את דירת המגורים שלהם.

אין עוררין כי בעקבות המצב המתואר , פינו התובעים את הדירה נשו התביעה, עברו להתגורר בדירת דודתם ולטענתם שילמו בגין הדירה האמורה סך של 10,500 ₪ בעבור שלושה חודשים וזאת, כולל תשלום בגין כל ההוצאות – מים , חשמל וארנונה . כבר בהסדר זה יש משום שיפור מצבם של התובעים הואיל ותחת לשלם סך 4,200 ₪ לחודש בתוספת תשלום בגין הוצאות שוטפות הם שילמו סכום מופחת שהוא אף כולל החזר הוצאות שוטפות. דהיינו, לכל הפחות , חסכו התובעים בתקופה הרלוונטית בגין השכירות סך של כ- 1,000 ₪ לחודש אותו יש לקזז מתביעתם.

יתרה מכך, התרשמתי כי – בניגוד לטענתם- לא שהו התובעים בדירה החלופית ואפילו לא בתקופה הנקובה על ידם. מסקנתי זו נובעת מעיון בקבלה , אשר צורפה על ידי התובעים ומעידה על תשלום שכירות בגין חדר בו איחסנו התובעים את הציוד שלהם. עיון בקבלה זו מעלה כי בקבלה נרשם מפורשות כי התשלום הינו בגין חודש אחסנה ולא בגין שלושה חודשים כנטען על ידי התובעים. בהקשר זה , טענו התובעים כי , בניגוד לאמור בקבלה השכירות של החדר היתה לפרק זמן של שלושה חודשים ואולם, טענתם זו הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. משכך, הנני סבורה כי התובעים שהו בדירה החלופית כחודש בלבד.

זאת ועוד, התובעים אמנם צירפו מסמך עליו חתומה דודתם והמאשר כי הם שילמו סך 10,500 ₪ בגין שכירות דירתה לתקופה של שלושה חודשים ואולם, לא היה בידם להציג כל ראייה נוספת התומכת בטענתם בדבר התשלום האמור. כך, התובעים לא העידו את הדודה בתמיכה לטענה. בנוסף, התובעים לא הציגו כל ראייה המעידה על תשלום בפועל לדודה ובמענה לשאלתי בנושא, השיבו כי שילמו לה במזומן וכי אין להם יכולת להראות משיכה מקבילה מהבנק. בנסיבות אלו, ספק בעיני באם אמנם שילמו התובעים תשלום כלשהו בגין שכירות הדירה החלופית.

יתרה מכך, כך או כך, התובעים מאשרים כי שכרו דירה חלופית רק לשלושה חודשים וזאת, עד לסוף חודש אפריל, בה בשעה שהתחייבותם כלפי הנתבעים היתה עד לסוף חודש יוני – דהיינו, בכל מקרה חסכו התובעים חודשיים שכירות הואיל ולא היה עליהם לשאת בתשלום דמי שכירות לחודשים מאי ויוני בסך 8,400 ₪.

מן האמור נובע כי לתובעים לא נגרם כל נזק כספי כפועל יוצא מפינוי הדירה – ההפך, כמפורט לעיל, התועלת הכלכלית אשר צמחה לתובעים כפועל יוצא מפינוי הדירה עולה על הנזק הנטען על ידם במסגרת התביעה .

משלא הוכח קיומו של נזק כלשהו הרי שממילא אינני נדרשת לבחון את יתרת השאלות במחלוקת ובכלל זה – האם הפרו התובעים את הסכם השכירות בפינוי הדירה כפי שנעשה על ידם. זאת ועוד, התובעים לא תבעו כל תשלום בגין עוגמת נפש או נזק שאינו ממוני אשר נגרם להם כפועל יוצא ממצבה של הדירה ומשכך, אינני נדרשת לבחינת השאלה מה הגורם להתפשטות העובש בדירה וכן, האם לתובעים חלק בהתפשטות כאמור.

סוף דבר – התביעה נדחית. לפנים משורת הדין ולאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ב, 24 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.