עידן שרותי מידע ותקשורת נ' סימון ואח'

החלטה

בפני 3 בקשות לביטול פסק-דין ובמסגרתן בקשה לעיכוב הליכים.

עיכוב ההליכים

בעניין עיכוב ההליכים אומר כבר עתה כי עיון בתיק מעלה כי ניתנה כבר החלטה בבקשה לעיכוב הליכים, ע"י כב' השופט גיל דניאל, החלטה מיום 6.5.10, אשר דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

החלטה זו מהווה מעשה בי-דין, וכל עוד לא בוטלה, היא שרירה וקיימת.

לפיכך הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

ביטול פסה"ד

עניינן של בקשות אלה, הוא פס"ד שניתן על דרך הפשרה, לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, ביום 4.4.10.

אין ולא יכול להיות חולק כי לפחות ביום 10.4.10 ידע המבקש על קיומו של פסה"ד ועל תוכנו, שכן זהו המועד בו חתם המבקש על תצהירו שתמך בבקשה הבהולה ביותר לעיכוב הליכים שהוגשה לבית המשפט ביום 11.4.10.

המבקש הגיש את בקשתו לביטול פסה"ד 3 פעמים, ביום 14.7.10, ביום 8.8.10 וביום 24.8.10.

עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתן "לתקוף" פס"ד בדרכים הבאות:

עפ"י תק' 201 כאשר מדובר על ביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בהעדר כתבי טענות מצד שני, והמבקש הגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה.

עפ"י תק' 214 כאשר מדובר על העדר בקשת רשות להתגונן, או על החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר, והמבקש הגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסה"ד.

עפ"י חלק ד' כאשר מדובר על ערעור על פסה"ד לבית המשפט המחוזי.

תק' 201 ו- 214 אינן חלות בעניינינו שכן אין המדובר בביטול החלטה/פס"ד שניתנו על פי צד אחד אלא מדובר בפס"ד שניתן לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים בפניו.

יתרה מזאת, גם אם היה מדובר באחד מהמקרים להם מתייחסות תק' 201 או 214, ממילא היה על המבקש להגיש את בקשת הביטול בתוך 30 ימים, דבר אשר המבקש לא עשה כאשר את בקשתו הראשונה לביטול הגיש לאחר יותר מ- 3 חודשים מהמועד בו נודע לו על קיומו של פסה"ד.

התקנות היחידות המתייחסות לטענות הבקשה, שהן למעשה טענות ערעוריות (כאשר המבקש טוען לפגמים בפסה"ד ולטעויות ביהמ"ש) הן אלה שבחלק ד' לתקנות המתייחסות להגשת ערעור על פסה"ד לבית המשפט המחוזי.

דע עקא, כי ערעורו של המבקש נמחק בהחלטה מיום 25.10.10 (כב' השופטת רחל ברקאי) בשל אי תשלום האגרה.

לא זאת אף זאת, אחת מטענות המבקש היא כי הדרך לעתור לביטולו של פס"ד שניתן בתרמית הינה באמצעות הגשת תובענה לביטולו (סע' 2 לבקשה – ציטוט מע"א 417/89), אך דע עקא, כי המבקש לא פעל בדרך של הגשת תובענה לביטול פסה"ד, אלא הגיש בקשה במסגרת התיק בו ניתן פסק-הדין, ובכך כשל.

ברע"א 2066/10 מוחמד טאהה עבד אלקאדר ג'אבר נ' יוסף מימון, תק-על 2010(3), 2203 , 2205 (2010) נפסק על-ידי כב' בית-המשפט העליון (כב' השופטת מ. נאור) ביום 11.8.10 כדלקמן: