עידן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 1/4/09 לפיה נדחתה התביעה להכיר בפגיעה בגבו של התובע כתאונת עבודה ולחילופין כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

ביום 1/3/08 התובע, יליד 1985, החל לעבוד בחברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ [להלן:- "החברה" /"החברה למשקאות"]. התובע שימש כנציג מכירות של החברה בארבעה סניפים של רשתות מזון. תפקידו של התובע היה לטפל בהזמנת הסחורה הנדרשת לאותם סניפים (להלן גם "נקודות מכירה"), ולאחר שהסחורה הגיעה לסניפים, תפקידו של התובע היה למשוך את הסחורה מהמחסן ולסדרה בסניף בהתאם לפלנוגרמה (תכנית לסידור המוצרים בתצוגה) שהוכנה מראש על ידי החברה למשקאות.

הסחורה שמשווקת החברה למשקאות נמכרת בבקבוקים בודדים, וכן במארזים של שלישיות / שישיות, וכן בארגזים של 12 בקבוקי ליטר וחצי. חלק מהסחורה מובאת לשטח המכירה בחנות על גבי משטחים, באמצעות ג'ק באופן שאיננו מצריך סידור ידני, ואולם חלק אחר של הסחורה מסודר על המדפים בסניף על ידי נציגי החברה למשקאות כדוגמת התובע.

בדרך כלל, ביום עבודה של התובע הוא נדרש לעבור בין שניים או שלושה סניפים, לדאוג לסידור הסחורה בנקודת המכירה (בין בהובלת משטחים על גבי ג'ק ובין בסידור ידני של בקבוקים על גבי המדפים) ולהזמין סחורה חסרה. אבהיר, כי התובע לא נדרש להוביל סחורה ברכבו, אלא סידר סחורה שסופקה למחסן הסניף ונפרקה על גבי משטחים.

לטענת התובע, דרישות העבודה התגברו מאוד לקראת חג הפסח, לנוכח הצורך להחליף סחורה רגילה בסחורה כשרה ובגין הגברת המכירות. בדרך כלל החברה נהגה להעסיק עובדים מחברות כ"א על מנת שיסייעו לסדרנים הקבועים, ואולם, בשנת 2009 מחמת המיתון החברה למשקאות נמנעה מלהעסיק כח עזר וכתוצאה מכך במשך כשלושה שבועות שלפני חג הפסח, התובע נאלץ לעבוד בהיקף שלדבריו היה כפול מהרגיל, באופן שהוביל לטענתו לפגיעה בגבו.

לטענת התובע, הוא הרגיש כאבים בגבו, וביום 1/4/09 (לאחר שערב קודם עבד עד לשעה 23:00) הוא התייצב לעבודה על אף שלא היה מסוגל לקום בבוקר ממיטתו. לדבריו, הוא שיתף את חבריו לעבודה בכאביו אך נאלץ להמשיך בעבודתו על אף שהכאבים החמירו, והאו נזקק לעזרה בקימה מהמיטה, בכניסה לרכב ולדבריו חברתו אף הגיעה איתו לעבודה על מנת לסייע לו בעבודתו. נציין כי בשנת 2009 חל ערב פסח ביום 8/4/09 (ראה נ/ 5).

לטענת התובע רק במהלך חודש מאי 2009 לכשהכאבים החמירו, הוא פנה לקבלת טיפול רפואי, ובהמשך הדברים אובחן כסובל מפריצת דיסק בעמוד שדרה מותני (L 4-5).

עיון בדו"ח הנוכחות של התובע לחודשים אפריל – מאי מעלה כי התובע היה נוכח בעבודתו ברציפות עד ליום 20/5/09, למעט שלושה ימי העדרות בגין "חופשה" בין התאריכים 13-15 באפריל (ראה נ/4). יצויין כי אין בפנינו כל תעוד בדבר בדיקה רפואית כלשהי שעבר התובע במהלך חודש אפריל.

יאמר מיד, כי בעת שהתובע ביקר אצל רופא אורתופד ביום 14/5/09 הוא התלונן על כאבים בעמוד שדרה מותני מזה כשבועיים והופנה לבדיקת CT. הבדיקה שנערכה ביום 21/5/09 העלתה ממצא - דיסק L 4-5 מסוייד, ובהמשך הדברים, ביום 21/5/08 התובע יצא לחופשת מחלה, ממנה לא שב לעבודה סדירה (ר' אישורים רפואיים נ/7 ו- נ/ 8).

נציין כי תעודות המחלה שניתנו לתובע ביום 20/5/09 ו- 21/5/09 (נ/ 9) נשאו את הכותרת "תעודת מחלה-לא תאונת עבודה".

ביום 10/6/09 התובע סיים את עבודתו בחברה למשקאות, לאחר שרופא תעסוקתי קבע כי אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודה הכרוכה בהרמת משאות כבדים ובכיפופי גב תדירים.

נציין, כי בבדיקה שנערכה לתובע ביום 15/7/07 נרשם כי התובע סובל מכאבי גב מזה שנתיים (ראה נ/ 8 ממנו עולה כי התובע התלונן על כאבי גב עוד בטרם החל לעבוד בנתבעת).

התביעה לתשלום דמי פגיעה הוגשה ביום 16/7/09.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 1/4/09 על רקע המאמץ המיוחד שהוא נדרש להשקיע בעבודתו לקראת חג הפסח, ולחילופין, הוא טוען כי יש להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה באשר בעבודתו ביצע פעולות חוזרות ונשנות דומות במהותן, של כיפוף, הרמת בקבוקים וארגזים במשקל 15 ק"ג, כפי שפורט בעדותו.

לטענת התובע, משהוכח כי בעבודתו כסדרן סחורה הוא נדרש באופן יומיומי לבצע פעולות של כיפוף הגב והרמת משאות כבדים הרי שהוא עמד בנטל הנדרש להוכיח תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה ולמינוי מומחה רפואי לשם קביעת הקשר הסיבתי.

מנגד, טוענת ב"כ הנתבע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, על מנת להוכיח קיומה של תשתית עובדתית להכרה בתאונת עבודה או לחילופין לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. נוכח הפעולות שפירט בעדותו מר יניב חן אשר היה ממונה על התובע בעבודתו, עבודתו של התובע היתה מגוונת, ולא מדובר בפעולות חוזרות ונשנות, כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה.

הכרעה