עידוד בעמ נ' ראנגניאו

החלטה

לפני בקשת התנגדות לביצוע שטר חוב בסך 13,062 ₪ (נומינלי) (להלן:השטר), משוך ע"י עושי השטר בני הזוג לוויצקי ובערבותה של המבקשת ערוך לפקודת בנק לאומי לישראל בע"מ.

השטר נעשה ביום 2.8.1999, ובו התחייבות לפרוע השטר ביום 2.8.1999.

לבקשת הביצוע צורפה החלטה שניתנה בתיק הוצל"פ 0174531993 ע"י כב' הרשם ההוצל"פ ג'ובראן שאדי מיום 21.4.13, בבקשה למיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי (לווצקי ולדימיר), המתיר למשיבה לפתוח כנגד המבקשת תיק הוצל"פ מכוח ערבותה בגין השטר נשוא הליך זה.

המבקשת טוענת בתצהירה כי עומדת לה הגנה טובה בפני התביעה מהטעמים הבאים:

א. לטענת המבקשת התביעה התיישנה, שכן מועד התשלום הינו 2.8.99 בעוד שהתביעה הוגשה כנגד המבקשת בתיק ההוצל"פ כחלוף כ- 14 שנה ביום 12.5.13.

ב. לטענת המבקשת תנית הויתור על טענת ההתיישנות שצוינה בשטר נעשתה באותיות קטנות הינה בטלה, הן מאחר והמבקשת בעת שהוחתמה על השטר לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא את השפה בה נערך השטר, ולא הוסבר לה תוכן השטר והיותו כולל ויתור על טענת ההתיישנות ומשמעות הדבר. שכן אילו הוסבר לה הדבר לא היתה חותמת על השטר. וכן, כי היה חובה להחתים הויתור במסמך נפרד וחתום ע"י הצדדים.

ג. תיק ההוצל"פ נפתח בשיהוי ניכר וגרם למבקשת נזק ראייתי, והגדיל את החוב בצורה מלאכותית ללא כל הצדקה. כאשר הליך המיצוי נעשה בחוסר תום לב ע"מ להתגבר על השיהוי הרב.

ד. לטענת המבקשת לא קיבלה מהמשיבה כל מכתב או דרישה ו/או הודעה כי הלווים עושה השטר אינם עומדים בהחזר ההלוואה, וכי לא היתה כל מניעה לנקוט כנגד המבקשת בהליכים סמוך לאחר ההפרה של הסכם ההלוואה, הואיל וחוק הערבות אינו מונע הגשת הליך כזה, שכן המבקשת אינה מוגדרת כערבה מוגנת ע"פ חוק הערבות.

ה. המבקשת טוענת כי השטר אינו מוסב כדין לזוכה, שכן השטר נערך לפק' בנק לאומי אשר לא הסב אותו לסוכנות היהודית, אשר לא הסבה השטר למשיבה.

לאחר שעיינתי בבקשת ההתנגדות, ושמעתי חקירתה של המבקשת וסיכומי הצדדים אני סבור כי יש לדחות את בקשת ההתנגדות.

המבקשת טוענת כי התביעה כנגדה התיישנה, שכן החוב נשוא התביעה התגבש במועד התשלום ע"פ השטר המבוצע הינו 2.8.99, כאשר התביעה הוגשה באיחור של כ- 14 שנה, ביום פתיחת תיק ההוצל"פ (0145385130) ביום 12.5.13.

במקרה זה אין חולק כי השטר הוגש כנגד המבקשת מכוח היותה ערבה לשטר החוב.

שטר החוב הוגש כנגד עושה השטר ה"ה לווצקי במסגרת תיק הוצל"פ מס' 0174531993 ביום 30.8.99. לפיכך, התביעה כנגד עושה השטר לא התיישנה בעת פתיחת התיק כנגדם.

המבקשת מודה בתצהירה כי חתמה כערבה על שטר החוב.

שטר החוב נעשה ונחתם כמצוין בו ביום 10.8.1994.

בהתאם לחוק הערבות, תשכ"ח-1967 (להלן:"חוק הערבות) הוגדר מעמדו של "ערב מוגן" והובהרו הגנות ייחודיות הניתנות לערב אשר נמצא במעמד של "ערב מוגן".

על הגנות אלה מסתמכת המבקשת בהתנגדותה. דא עקא, שהוראות אלו הוספו לחוק הערבות רק במסגרת תיקון תשנ"ח ואין להן תחולה רטרואקטיבית, שלכן אינן חלות על ערבויות שניתנו לפני 1.6.98 (ראה ספרו של רוי בר קהן, דיני הגנת הערב, עמ' 319).

ערבות המבקשת למשיבה ניתנה ביום 10.8.94, ועל כן, לא חלות עליה הוראות תיקון תשנ"ח.

המבקשת טוענת כי לא היתה מניעה לנקוט כנגדה בהליכים עם התגבשות החוב כנגד עושה השטר שכן אינה ערב מוגן, אולם אין בידי לקבל טענה זו, שכן בעת שחתמה המבקשת על השטר כערבה, עמד בתוקף חוק הערבות (תיקון) משנת 1992, לפי סעיפים 2 ו- 17ג(א) לוק, המבקשת היתה "ערב יחיד" אשר לא ניתן היה לנקוט כנגדה בהליכים טרם שניתן צו מיצוי הליכים כנגד החייבים העיקריים עושה השטר.