עיד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 28.6.12 (להלן – הוועדה).

2.הוועדה התכנסה בעקבות פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה מיום 20.3.12 (ב"ל 21277-10-11; להלן – פסק הדין), אשר הורה, על יסוד הסכמת הצדדים, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה:

"בהסכמת הצדדים יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים באותו ההרכב על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחווה"ד של ד"ר קמחי מיום 11.5.10 באשר לקרסול ימין ולנכויות אשר העניק על פי פריט 49(2)ו ופריט 50(2) לתקנות, תוך מתן דגש בהתייחסותה לדפורמציה של קרסול כף רגל ימין של המערער בהליכה."

3.כאמור, הועדה התכנסה ביום 28.6.12, שמעה את טיעוני המערער, עיינה בפסק הדין וקבעה כדלקמן -

"...הועדה עיינה בפסק הדין חזרה וקראה את הממצאים שלה בבדיקות הקודמות כמו כן עיינה במכתבו של ד"ר קמחי מיום 11.5.10.

...מדובר בהרס של המפרק הסובטלארי אשר הגיע למצב של קשיון. במצב של קשיון אין למשטחים הפרקים כל תפקיד ולכן אין לתאר שינויים ארטרוטים בפרק שאין בו תנועות..."

טענות הצדדים:

4.לטענת המערער, מדובר בוועדה שהתכנסה בפעם השלישית והיא מסרבת לפעול על פי הנחיות בית הדין ולצאת מנקודת המוצא המחייבת אותה. המערער טוען כי הועדה מבססת החלטתה על כך שמדובר בפרק שאין בו תנועה, ולכן לטענתה אין משמעות לדפורמציה וכאבים בעוד שמדובר בפרק אשר בסמוך למועד התאונה, היתה בו תנועה.

בנסיבות חריגות אלה, המערער טוען כי על בית הדין להורות על החזרת הדיון לוועדה בהרכב חדש.

5.לטענת המשיב, אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה וודאי שאין מקום להחזירו לוועדה בהרכב חדש.

הועדה ביצעה את כל המתחייב מפסק הדין באופן סביר וראוי. הועדה שקלה במכלול השיקולים את גילו של המערער ואת כושרו הגופני ועיסוקיו. הועדה הסבירה את מצבו של המערער והתייחסה לחוות דעתו של ד"ר קמחין. זאת ועוד, הועדה הנוכחית בדקה את המערער בהתאם למצבו כיום, וביססה בענין זה את מסקנתה.

הכרעה ודיון:

6.אקדים ואציין כי דין הערעור להידחות.

על פי הדין, בערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 22.6.2006)).

7.כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בועדה על פי פסק דין, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא / 01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 8.1.08); בר"ע (ארצי) 59174-11-10 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 22.12.10)).

9.בענייננו, טענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו.

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ואין פגם בהחלטתה. הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קמחין מיום 11.5.10 והסבירה מדוע מצבו של המערער אינו מתאים לסעיף 49(2)(ו) אאל מתאים לסעיף 49(3).

זאת ועוד, הועדה הנוכחית שהתכנסה ביום 28.6.12 קבעה ממצאיה בהתאם למצבו הנוכחי של המערער והסבירה שאין למערער דפורמציה של הקרסול, שכן מצבו הנוכחי הגיע כדי הרס של המפרק הסובטלארי אשר הגיע למצב של קשיון.

10.בסיכומו של דבר הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את מצבו של המערער. קביעת הועדה בעניין זה היא עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה של הועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו. יתר על כן, הנמקת הועדה ברורה ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה.