עיאשי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי ערר מטעם העורר-הנאשם על החלטת בית המשפט בעכו (כבוד השופט חאמד) מיום 17/6/13 במ"ת 28992-05-13, לפיה נקבע כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר וכי העורר ישוחרר לחלופת מעצר הכוללת מעצר בית מלא בתנאי הרחקה מביתו ובפיקוח איזוק אלקטרוני עד לתום ההליכים כנגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה כשהעבריין מזויין, עבירה לפי סעיף 335 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בהתאם לכתב האישום, ביום 6/5/13 בשעה 18:00 לערך פצע העורר את המתלונן באופן שהלם בו באזור עינו הימנית באמצעות כלי ברזל חד הנחזה להיות אגרופן. כתוצאה מכך, נחבל המתלונן באזור עין ימין באופן שנגרם לו דימום תת-לחמיתי טמפורלי, שני חתכים בגבה ימנית והוא אושפז בבית החולים למשך 6 ימים. נטען כי במעשיו, פצע העורר את המתלונן בנסיבות מחמירות הנעוצות בעובדה שנשא נשק קר.

3.ביום 23/5/13 קבע בית משפט קמא כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות והפנה את העורר לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר. ביום 12/6/13 התקבל תסקיר שירות המבחן לעניין המעצר אשר המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהרחקה מביתו ובתוספת פיקוח איזוק אלקטרוני. ביום 17/6/13, לאחר שהעורר החליף את בא כוחו, ביקש מבית המשפט להשלים טיעון בנוגע לסוגיה מסוימת מתוך חומר הראיות שלא זכתה להתייחסות בהחלטת בית המשפט. בית המשפט נעתר לבקשתו אך החליט שלא לשנות את החלטתו לפיה העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח איזוק אלקטרוני ובכפוף לחתימה על ערבות עצמית וערבויות צד ג'. בנוסף, העמיד בית המשפט קמא את העורר בצו פיקוח מעצרים למשך 6 חודשים.

טענות העורר

4.העורר טען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו לפיה קיימות די ראיות לכאורה. לטענתו, הראיות הקיימות כנגדו מתבססות בעיקרן על זיהויו כמי שביצע את העבירה אך זיהויו מוטל בספק. נטען כי אכן בחומר הראיות קיימת עדות אשר לכאורה מפריכה את האליבי שמסר ואולם הפרכת האליבי אינה יכולה להשלים את החסר ולעמוד כראיה מרשיעה לבדה על מנת שתוכל להוות חיזוק לראיות התביעה. נטען כי הפגמים בראיות התביעה הינם מהותיים ויורדים לשורשו של עניין. נטען כי ישנם קשיים ראייתיים משמעותיים המערערים את קיומה של התשתית העובדתית או משליכים על עוצמת ראיות התביעה באופן בו עוצמתן החלשה תביא לכך שלא היה מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר כה הדוקה (בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, (8/8/11), בש"פ 3526/13 סוהיל כיאל נ' מדינת ישראל, (27/5/13)).

5.באשר לפגמים בזיהויו של העורר נטען כי מעדות המתלונן עולה כי כאשר נחקר בבית החולים כשלושה ימים לאחר המקרה הוא לא ידע לומר מי תקף אותו מאחור, בעוד שרק בהמשך הוא נקט בשמו של העורר אך טען שכאשר טיפלו בו במרפאה הגיעו אנשים ומסרו לו שהבחור שתקף אותו הוא העורר. נטען כי מדובר בעדות מפי השמועה שאינה קבילה. נטען שהיות והמתלונן מכיר את העורר באופן אישי לא נערך לו מסדר זיהוי אך נערך בין השניים עימות, במהלכו שינה המתלונן את גרסתו וטען כי זיהה אותו בסמוך לתקיפה.

6. באשר לעד תביעה מס' 1 – סאלח שהינו דודו של המתלונן נטען כי בהודעתו הראשונה טען כי המתלונן הותקף על ידי אדם שזהותו אינה ידועה ויומיים לאחר מכן ציין בהודעתו במשטרה את שמו של העורר, כאשר לטענתו, שמו של העורר נודע לו לאחר האירוע מפי אנשים והוא אינו מוכר לו. נטען כי ישנן מספר בעיות בעדותו של סאלח- ראשית, הוא לא ציין את שם העורר בהודעתו הראשונה במשטרה, שנית, שמו של העורר אינו מוכר לו ונמסר לו על ידי אנשים אך לא ידוע מיהם אותם אנשים ומדובר בעדות מפי השמועה שאינה קבילה ושלישית, סאלח מציין את שם העורר כנדים מוחמד עיאשה ואביו של העורר נקרא קאסם. עוד נטען כי ביום 12/5/13 נערך לסאלח מסדר זיהוי והוא לא זיהה את העורר. במסדר זיהוי נוסף שנערך בסמוך לכך, זיהה סאלח את אחיו של העורר כמי תקף אותו ואת המתלונן. ביום 14/5/13 נערך עימות בין המתלונן לסאלח והוא חזר לגרסתו המקורית לפיה העורר הוא זה שתקף אותו ואת המתלונן, כאשר לטענת העורר, לאחר מכן נגבתה ממנו הודעה נוספת שנועדה "לעשות סדר" בדברים, תוך התעלמות מופגנת מהמסמכים, לפיהם הוא כלל לא זיהה את העורר במסדר זיהוי התמונות. נטען כי מדובר בשיבוש הליכי משפט.

7.באשר לעד תביעה מס' 2 – חוסאם נטען כי שוב מדובר בעדות מפי השמועה שעה בה טען שאנשים מסרו את שמו של העורר כמי שתקף את המתלונן. נטען כי חוסאם זיהה את העורר במסדר תמונות שנערך אך מדובר בהליך זיהוי פגום. נטען שמסדר הזיהוי שנערך לחוסאם זהה לחלוטין למסדר שנערך לסאלח בסמוך לכך וכי צירוף הנסיבות מעיד על פגמים מהותיים בהליך הזיהוי.

8.באשר למסוכנותו של העורר נטען כי מדובר בבחור צעיר בן 18 וחצי ללא עבר פלילי. נטען כי מתסקיר המעצר עולה כי חווית המעצר היתה טראומטית וקשה עבורו וכי הפסיקה הכירה בכך שחוויית מעצר קשה מהווה גורם מרתיע ומרסן בנוסף לשאר האמצעים. לטענת העורר, שירות המבחן העניק משקל רב להכחשת העורר את המיוחס לו ולכן נקבע כי קיים סיכוי בינוני להישנות מעשים דומים בעתיד (בש"פ 8128/12 שלמה קנזי נ' מדינת ישראל, (29/11/12)). נטען כי הטיעון תקף גם ביחס למפקחים, אשר מאמינים בחפות העורר. נטען שאין הדבר מצדיק באופן אוטומטי תוספת של איזוק אלקטרוני. עוד נטען כי בין המשפחות נעשתה סולחה המהווה גורם מפחית מסוכנות.

9.בדיון בערר מיום 3/7/13 הוצגו מסמכי הסולחה ונטען כי כי יש לאפשר לעורר לשהות בביתו ולצאת לעבודה ממעצר בית חלקי.

10.ב"כ המשיבה טען בתגובה כי נערך מסדר זיהוי לשני אנשים וכי שעות המסדר מהוות ראיה שאינה ניתנת לסתירה. עוד נטען כי טענת העורר לפיה החוקר שם מילים בפני העד הינה טענה חמורה וחסרת בסיס. נטען כי מדובר בתיק מבוסס עם זיהוי, כאשר טענת האליבי התרסקה. נטען כי בית המשפט נטע חסד עם העורר שעה בה אפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר, הגם ששירות המבחן לא התרשם מן המפקחים ולכן נדרש האיזוק כאיזון. נטען כי מדובר בהחלטה מאוזנת ומאזנת ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה

11.דין הערר להידחות. מהודעתו של המתלונן, באסל מוראד מיום 9/5/13 עולה כי לאחר שהותקף הוא הביט לאחור והבחין בעורר, המוכר לו באופן אישי, בורח מהמקום (עמ' 2 ש' 3). המתלונן הוסיף שהוא מכיר את העורר באופן אישי היות והוא מתגורר בסמוך אליו ועובר ליד ביתו (עמ' 3 ש' 6-14). המתלונן חזר על גרסתו גם במהלך העימות שנערך בינו לבין העורר ביום 14/5/13 (עמ' 2 ש' 19-20).

12.תימוכין לגרסת המתלונן ניתן למצוא בגרסת דודו של המתלונן, סאלח מוראד, שבעדותו במשטרה ציין שהבחין בתוקף ויכול לזהות אותו (הודעה מיום 8/5/13 ש' 22-26). בהודעה מיום 14/5/13 לאחר שזיהה דודו של המתלונן את העורר במסדר זיהוי, הבהיר כי זיהה את התוקף שהיה מוכר לו אך לא ידע את שמו כלשונו-"אני זיהיתי אותו לפי הפנים שלו ולפי התמונה שלו והתמונה שלו נחרטה בזכרון שלי וגם לפי המבט שלו, ועכשיו אחרי העימות אתו אין לי שום ספק שזה אותו בחור שתקף את באסל אחיין שלי וגם בזמן התקיפה היה במרחק של חצי מטר ממני אפילו פחות...אני רואה אותו מסתובב בשכונה עד האירוע אפילו לא הכרתי את שמו...אחרי שראיתי את התמונה שלו במסדר הזיהוי ואחרי העימות אין לי שום צל של ספק שזה הבחור שתקף את באסל מוראד" (עמ' 1 ש' 5-12). מכאן, הן מדברי המתלונן והן מדברי דודו עולה כי הם זיהו את העורר. טענת העורר לפיה אנשים שזהותם אינה ידועה מסרו להם את שמו של העורר כמי שתקף את המתלונן, אינה יכולה לסייע לעורר בנסיבות, בשלב זה. זהות העורר היתה ידועה למתלונן ולדודו מהשכונה והם זיהוי אותו כמי שביצע את העבירה. העובדה כי לא ידעו לקשר את שמו לפניו ושמו נמסר להם על ידי אחרים אין בה לפגוע במהימנות גרסתם. יוער כי גם עד שנכח במקום בשם חאלד חגאזי מסר גרסה העולה בקנה אחד עם גרסת המתלונן ודודו (הודעה מיום 14/5/13, עמ' 1 ש' 11- עמ' 2 ש' 26).

13.זאת ועוד, אל מול גרסאות העדים השונים עומדת גרסת העורר לפיה במועד האירוע הוא שהה במקום עבודתו ושב הביתה בסביבות השעה 20:45-21:00, כאשר דודו- חמיד בוקאעי, החזיר אותו לביתו (הודעה מיום 15/5/13 עמ' 1 ש' 3-5). גרסה זו הופרכה על ידי דודו של העורר שציין שהעורר שהה בעבודה באותו היום עד השעה 16:30 וכי הוא באותו היום הלך לחתונה. עוד ציין הדוד כי הוא מתגורר בסמוך למרפאה בה התרחש האירוע וכי לאחר שהבחין בהתקהלות ושמע מה אירע, בשעה 19:00 בערך, הלך למשפחת עיאשה ונזף בהם על התנהגותם. הוא שלל את הטענה שהסיע את העורר לביתו באותו היום וטען שאינו נוהג להסיעו לביתו היות והוא מתגורר בסמוך למחצבה (הודעה מיום 14/5/13 עמ' 1 ש' 3- עמ' 2 ש' 30).

14.מעיון בעדויות השונות עולה כי קיימות מספר עדויות, לרבות עדות המתלונן, שזיהו את העורר כמי שתקף את המתלונן באמצעות חפץ חד בעינו הימנית ופצע אותו. עוד יצוין כי כל העדויות זיהו את העורר גם על פי מראהו וגם על פי לבושו והיו אחידות בהקשר זה. כפי שציינתי לעיל, קישור שמו של העורר לפניו, שנעשה על ידי אחרים, אינו מסייע לעורר. צדק בית המשפט קמא בקביעתו לפיה מעשה בריונות לעיני רבים במקום, מלמד על תעוזה חריפה ומצביע על מסוכנות ברף גבוה. אוסיף כי העורר במעשיו ידע כי הוא מוכר לסובבים וחרף האמור ביצע את המעשה, דבר המגביר את מסוכנותו לסביבה. מכאן, נכונה היתה קביעתו של בית משפט קמא, לפיה מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות.

15.מעיון בתסקיר המעצר עולה כי שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר בתנאים מגבילים וזאת נוכח התרשמותו מהמפקחים שהוצעו. לפיכך, החליט בית המשפט בהתאם להמלצת שירות המבחן ולאחר שחקר את המפקחים והתרשם מהם, שלא להסתפק בפיקוח קרובי משפחת העורר ולשלב גם פיקוח אלקטרוני לצד אפיק שיקומי שישולב על ידי צו פיקוח מעצרים. בנסיבות ולאור כל האמור לעיל, החלטת בית המשפט הינה מאוזנת וראויה ואין מקום להתערב בה ואשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בנוכחות הצדדים.