עטרי נ' בהט ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגובה 1,942 ₪ נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובעת, ביום 6.4.10 בשעת בוקר נהג מר ברק טובים ברכב מסוג סוזוקי בלנו בבעלות התובעת מ"ר 89-400-19 (להלן – הרכב הנפגע). הסוזוקי עמד ברמזור אדום בנתיב הימני בפניה בעלת שני נתיבים שמאלה, ברחוב סוקולוב בגבול כפר סבא – הוד השרון. בהתחלף הרמזור לירוק מלא, החל מר טובים בפנייה איטית שמאלה לכיוון כביש 531, כשלקראת השלמת הפנייה הגיעה הנתבעת 1, ברכב מסוג סוזוקי מ"ר 98-705-64 (להלן – רכב הנתבעת), שבבעלות הנתבעת 2, במהירות, מהנתיב האמצעי החוצה את הפנייה מכיוון הוד השרון לכיוון כפר סבא, והתנגשה בחלקו האחורי הימני של הרכב הנפגע. לטענת התובעת, הנתבעת 1 נסעה קדימה תוך התעלמות מאור אדום ברמזור.

התובעת קבלה הצעת מחיר ממוסך מורשה, לפיה עלות תיקון הנזק מסתכמת ב-1,392 ₪ כולל מע"מ. עוד תובעת התובעת פיצוי בסך 500 ₪ בגין הפסד שני ימי עבודה וכן החזר אגרה בסך 50 ₪.

הנתבעות 1 ו-2 הכחישו את אחריותם לתאונה, וטענו בכתב הגנתם כי הנהג ברכב הפוגע הוא האשם בקרות התאונה. לגרסתם, רכב הנתבעת נסע ברחוב סוקולוב בהוד השרון לכיוון כפר סבא. עת נכנס רכב הנתבעת לצומת במופע ירוק מלא, הגיח לפתע מצד שמאל הרכב הנפגע, אשר חצה את הצומת במופע רמזור אדום, "חתך" את נתיב נסיעת הנתבעת 1, ופגע באמצעות צידו הימני בחלקו הקדמי ימני של רכב הנתבעות. הנתבעות טוענות עוד כי התביעה הוגשה מבלי שצורפו לה המסמכים שיש לצרף לכתב תביעה מסוג זה: רישיון בעלות רכב ותצהיר לפיו הרכב לא היה מבוטח ביטוח מקיף. הנתבעות מכחישות את הנזק לו טוענת התובעת ובאופן מיוחד את הדרישה לתשלום 500 ₪ עבור ימי עבודה.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים (התובעת, מר טובים, מר אריאל די-קאסטרו והנתבעת 1) ועיינתי במוצגים וכן בכתבי הטענות ובכל אשר צורף להם, באתי לכלל מסקנה כי סביר יותר שהתאונה התרחשה כטענת התובעת, הנהג והעד, ולא כטענת הנתבעות.

התובעת העידה כי לא תיקנה את הרכב משום שהיא סטודנטית ואין לה כסף להוציא.

מר טובים, בן זוגה של התובעת, העיד כי ביום התאונה נהג ברכב הנפגע ובצומת התאונה חפץ לפנות שמאלה. הוא עמד בנתיב הימני מבין שני נתיבי פנייה שמאלה, ובנתיב השמאלי עמד רכבו של מר די-קאסטרו. ברמזור היה אור אדום והשניים המתינו כ-15 שניות עד התחלפותו לירוק. כאשר התחלף האור ברמזור פנו מר טובים ומר די-קאסטרו שמאלה. טרם הספיק מר טובים לסיים את הפנייה, חש דפיקה חזקה מימין. הוא השלים את הפנייה ועצר את הרכב בשול. הנתבעת עצרה אף היא את רכבה ואמרה לו שאינה מודה ושהצדדים ייפגשו בבית המשפט. בחקירה הנגדית העיד מר טובים כי רכבו של מר די קאסטרו לא נפגע משום שהרכב הנפגע נסע בנתיב החיצוני של הפנייה ולמעשה סוכך עליו. לדברי מר טובים הוא לא ראה את רכב הנתבעת משום שככל הנראה הגיע במהירות גבוהה. הוא לא ידע בוודאות כי בעת התאונה לתובעת היה מופע רמזור אדום.

מר די-קאסטרו העיד כי עמד בצומת ברמזור אדום בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי פנייה שמאלה. עם התחלף הרמזור החל נוסע באיטיות שמאלה ואז ראה ממול את רכב הנתבעת נוסע ישר בתוך הנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים. רכב הנתבעת נסע מהר, בעוד שבשני הנתיבים הקיצוניים עמדו כלי רכב ולא נסעו. מר די-קאסטרו הבין כי רכב הנתבעת עומד לפגוע ברכב הנפגע וראה את ההתנגשות. הוא עצר את רכבו וניגש למר טובים, שבתחילה חשב שהוא זה שפגע במכוניתו. לאחר מכן הגיעה הנתבעת 1 ושאלה את השניים מדוע לא עצרו באדום. בחקירה הנגדית אישר העד כי יכול היה לראות את הצומת לפנים הגם שפנה שמאלה במסלול הפנימי מבין שניים. הוא העריך שהנתבעת 1 המשיכה ישר לאחר שפגעה ברכב הנפגע. העד עמד על גרסתו לפיה הוא ומר טובים נסעו רק בהתחלף האור ברמזור לירוק.

הנתבעת 1 העידה כי בכיוון נסיעתה לא היו כלי רכב כלשהם. היא נסעה בימני מבין שלושה מסלולים, ולא נדרשה לעצור משום שראתה את האור הירוק ברמזור ממרחק. לפתע ראתה את רכב הנפגע מגיע באיטיות ו"חותך" כדי "לגנוב" בנסיעה שמאלה את הרמזור הצהוב המתחלף. היא "שפשפה" את הרכב הנפגע ועצרה בצד. התובעת אמרה למר טובים שעבר באדום וראתה את מר די-קאסטרו רק לאחר מכן משום שלדבריה הלה הבחין ברמזור האדום והמתין עד להתחלפות המופע לירוק. הנתבעת 1 טענה כי התובעת מנסה לסחוט אותה. ברכב הנפגע יש הרבה שריטות. יכול להיות שמר טובים טעה טעות אופטית ועבר באדום. לדברי הנתבעת 1, לא אמרה למר טובים נתראה בבית המשפט.

דיון

גרסתו של מר טובים לקרות התאונה מהימנה בעיניי. היא משתלבת יפה באופי הנזק שנגרם לשתי המכוניות (רכב הנתבעת והרכב הנפגע). היא משתלבת בגרסתו של מר די-קאסטרו – עד נטול כל אינטרס אשר כלל לא הכיר את התובעת או את מר טובים טרם התאונה (על כך העידו כל השלושה).

לעומת זה, גרסת הנתבעת 1 אינה משכנעת. עד אובייקטיבי (די-קאסטרו) סותר אותה; הגרסה שהעלתה הנתבעת 1 בבית המשפט סותרת את האמור בכתב הגנתה, כאילו רכב הנפגע הוא שהתנגש ברכבה. גרסת הנתבעת 1 אף אינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים והשכל הישר: אם אמנם ראתה הנתבעת 1 רמזור ירוק ממרחק וחלפה על פני הצומת כאשר מופע הרמזור עודנו ירוק, כיצד יתכן שמר טובים "גנב" לדבריה את הרמזור? "גניבת רמזור" פירושה המשך נסיעה בהתעלם מרמזור צהוב מהבהב, שמשמעותו היא שמופע האור הירוק עומד להתחלף באדום. אם כך נהג התובע, מופע האור ברמזור מן הצד של התובעת חייב היה להיות אדום טרם נכנסה לצומת.

אני קובע כי סביר יותר שהתאונה התרחשה כטענתו של מר טובים. מכאן עולה שהנתבעת 1 נכנס לצומת במופע אור אדום, ומבלי שהיא מבחינה בכלי רכב מן העבר השני בתוך הצומת. הנתבעת 1, ככל עוברת דרך, חבה חובת זהירות כלפי יתר המשתמשים בדרך, ומכאן שהתרשלה כלפי התובעת.

אלא שלמר טובים, אשר נהג ברכב הנפגע מטעם התובעת, אשם תורם. מר טובים נכנס לצומת מבלי שהבחין ברכב הנתבעת. אמנם נטען כי רכב הנתבעת נסע במהירות גבוהה, אלא שהדבר לא הפריע למר די-קאסטרו להבחין בו. נהג שנכנס לצומת, אפילו הוא עושה זאת במופע אור ירוק, חייב להתייחס לתנאי הדרך ולעוברי דרך אחרים, גם אם נהגו ברשלנות. אני קובע כי בנסיבות העניין עומד האשם התורם על שיעור של 35%.

אני דוחה את טענת הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה בעלותה על הרכב הנפגע, משטענה זו שהופיעה בכתב ההגנה נזנחה בטיעונים שנשמעו לפניי; אני דוחה את טענת הנתבעים כי לרכב לא נגרם נזק בר פיצוי, משום שהתובעת בחרה לא לתקן את רכבה. התובעת הוכיחה כי לרכבה נגרם באמצעות הצגת הצעת התיקון ממוסך מורשה; לא אכיר בנזק בגין אובדן ימי עבודה של התובעת. נזק זה לא הוכח.

הנזק הישיר שנגרם לתובעת עומד על סך של 905 ₪ (בניכוי 35% אשם תורם). אני פוסק לתובעת הוצאות משפט בסך 150 ₪, ומחייב את הנתבעות לשלם לעד די-קאסטרו הוצאות בסך 150 ₪. סך הכול ישלמו הנתבעות לתובעת סך של 1,055 ₪ ולמר די-קאסטרו סך של 150 ₪, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"א, 18 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: