עטיה נ' שמיר מסיקה

החלטה

התובע הגיש תביעה כספית נזיקית כנגד הנתבעת, בסכום של 160,500 ₪.

1.הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף, וטענה כי התובע הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתיק אזרחי 1454/09, ובה תבע את כל הסעדים להם הוא טוען כי הוא זכאי בגין זיכרון הדברים שנערך עם הנתבע בבית המשפט המחוזי, מר דומיטרסקו יונתן (להלן: "הרוכש").

הנתבעת טוענת כי התובע לא קיבל רשות לפיצול סעדיו בהגשת התביעה דנן, וכל בקשתו לפיצול סעדים עסקה בעניין דמי שימוש ראויים ותשלומי מיסים בלבד.

הנתבעת טוענת כי תביעת התובע בבית המשפט המחוזי עסקה בעניין הפרות בוטות ויסודיות של זיכרון הדברים מצידו של הרוכש, וכי לא הועלתה כל טענה נגדה, וזאת בחלוף כ – 4 שנים מעריכת זיכרון הדברים.

הנתבעת טוענת כי בבית המשפט המחוזי הגיע התובע להסכמה עם הרוכש, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, ומטרתה של התביעה דנן, הינה החזר תשלום שכר טרחה ששילם התובע לביתו, באת כוחו, ומהתביעה בבית המשפט המחוזי עולה כי התובע ראה ברוכש כגורם היחידי לנזקיו, ועל כן, טענותיו בתיק זה הינן טענות כבושות שהומצאו בניסיון להוצאת כספים שלא כדין.

נוסף על כך, טוענת הנתבעת, כי עילת התביעה של התובע מוצתה במסגרת התיק בבית המשפט המחוזי, ופסק הדין משקף באופן ברור את רצון התובע, יחד עם המוכרים האחרים, לוותר על כל זכות תביעה נגד הצדדים האחרים.

2.התובע הגיש תגובה לבקשה, וטען כי התביעה בבית המשפט המחוזי לביטול זיכרון הדברים, איננה דומה לתביעת נזקים בגין רשלנות עו"ד, ועל כן, לטענתו, לא היה מקום להצטייד בהיתר לפיצול סעדים.

התובע טוען כי המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה, הינו האם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל הטענות הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת.

התובע טוען כי לא היה זקוק לבקשה לפיצול סעדים, מאחר ומדובר בערכאות שונות, והעילות השונות מחייבות דיונים נפרדים, ועל כן, לא יכול היה לרכז את כל מבוקשו בתביעה אחת.

התובע טוען כי מדובר בשתי תובענות שמבוססות על טענות עובדתיות שונות, על עילות תביעה שונות, אשר מקום בירורן של כל תביעה בערכאה שיפוטית שונה כנגד נתבעים שונים, ועל כן לטענתו, לא התקיים מעשה בית דין.

3.הנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובע והפנתה לעילת התביעה הרשומה בכותרת לתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וציינה כי נרשם בה שמדובר בתביעה כספית ונזיקית, בשל הפרת זיכרון הדברים במקרקעין.

לטענת הנתבעים, גם בתביעה הנוכחית, עילת התביעה היא כספית, נזיקית.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהם, אני קובעת כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

צודק התובע בטענתו כי לא היה צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים, הואיל ומדובר בעילות תביעה שונות, אשר מוגשת לערכאות שונות, כנגד נתבעים שונים.

בתביעה בבית המשפט המחוזי, עתר התובע, יחד עם המוכרים האחרים, לביטול זיכרון הדברים במקרקעין, וזאת בשל הפרת זיכרון הדברים על ידי הרוכש.

מכאן עולה שעילת התביעה כנגד הרוכש הייתה בשל הפרת הסכם, והסעד שהתבקש היה ביטול ההסכם, תביעה כספית, צו לסילוק יד במקרקעין ופיצול סעדים, בכל הנוגע לדמי שימוש ראויים ותשלומי חובות החלים על הנכס.

זאת, בעוד שהתביעה דנן, הינה תביעה שעילתה רשלנות מקצועית של עו"ד, אשר טיפל בעסקת המקרקעין, ומכאן עולה, שעילת התביעה הינה עילת תביעה שונה בתכלית מזו שהוגשה לבית המשפט המחוזי, והנתבעים אינם אותם נתבעים.

לפיכך, אני מקבלת את טענת התובע כי הנתבעת, בתיק דנן, לא הייתה צד לתביעה בבית המשפט המחוזי, ולא נתבעה לביטול זיכרון הדברים, שהרי לא הייתה צד לחוזה, ואת התביעה לביטול זיכרון הדברים ניתן היה להגיש כנגד הרוכש בלבד.

צודק ב"כ התובע בטענתו כי אין כל חפיפה בין עילות התביעה, שהראשונה עסקה בהפרה וביטול של הסכם כנגד הרוכש, והשנייה, התביעה דנן, עוסקת ברשלנות מקצועית כנגד עוה"ד.