עח"ק 56368-12-14 ספסופה מושב עובדים נ' מדינת ישראל - פסקדין

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לערר וטענות הצדדים:

בפנינו ערר על החלטת הרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן: "המשיבה") מיום 29.10.14 שלא לקבל את דיווח המים של העורר לשנת 2012 וסירובה לבטל את הקנס או דרישת התשלום שהוטלו לפי הנחיות המשיבה בסך של 206,407 ₪, זאת בגין העיכוב בדיווח המים.

יצוין כי בשל שביתת הפרקליטות לא הוגשה בתיק תגובה או תשובה של המשיבה וב"כ המשיבה השמיעה טענות המשיבה בעל פה בדיון שהתקיים לפני בית הדין למים ביום 31.3.15.

העורר הינו מושב קו עימות אשר חבריו מתפרנסים מחקלאות, הנכלל כ"ישוב מתוכנן" בהתאם להוראות סעיף 1 לכללי המים (השימוש במים באזור קיצוב), תשל"ו – 1976 (להלן: "כללי הקיצוב" או "הכללים").

העורר טוען כי כל הטיפול בנושא המים בישוב העורר נעשה באמצעות חברה חיצונית או קבלן חיצוני בשם בוז'ו חקלאות ומים בע"מ. כן נטען כי החל משנת 2012 ובהתאם לדרישת המשיבה בוצעה בישוב הפרדה ומדידה מלאה של כל שימושי המים הנעשים בישוב, כך שקיימת מדידה מדויקת ומהימנה של צריכת מים לשימושים ביתיים וצריכת מים לשימוש חקלאי, כל אחד בנפרד. נטען כי בשנת 2013 ערכה המשיבה שינוי באופן הדיווח על אספקת המים למטרות השונות, כאשר הדיווח לשנת 2012 היה אמור להיעשות לטענת המשיבה במתכונת החדשה וזאת עד לחודש פברואר 2013. נטען כי העורר לא ידע על השינוי באופן הדיווח החדש, כאשר העורר כלל אינו עוסק בטיפול בנושא המים, אלא הקבלן החיצוני. עוד נטען כי חברת מקורות היא זו שמספקת את המים לקבלן החיצוני ונושא התשלום נעשה מול חברת מקורות.

העורר טוען כי רק בחודש ינואר 2014 נודע לו לראשונה כי הקבלן לא דיווח כנדרש לפי ההנחיות החדשות על צריכת המים בפועל לפי שימושים. העורר פנה לקבלן והלה דיווח ביום 15.1.14 את נתוני הצריכה בפועל לפי שימושים, כנדרש על ידי המשיבה. נטען כי חרף העובדה שהמשיבה קיבלה את הדיווח הנדרש במתכונת החדשה וסופקו כל נתוני הצריכה של המים לפי שימושים, קבעה המשיבה, לפי שיקול דעתה ובאופן שרירותי, את כמות המים למטרות השונות. החלטה זו הובילה לדרישת חיוב העורר על ידי חברת מקורות בתשלום סך של 206,407 ₪. ביום 20.7.14 פנה העורר למשיבה והסביר את השתלשלות האירועים, הסביר כי מדובר בטעות של קבלן המים וכי מדובר בשנה הראשונה לדיווח הנדרש וביקש לבטל את הודעת החיוב. ביום 29.10.14 נשלחה תשובת המשיבה, בה הושבה ריקם בקשת העורר לביטול הודעת התשלום ואף נטען כי העורר קיבל התראה וארכה לדיווח עד ליום 7.7.13 לפי מכתב הנושא תאריך 30.4.13. העורר כופר בטענה זו ולטענתו לא קיבל את ההתראה וארכה לדיווח.

העורר טוען כי החלטת המשיבה שגויה, מנוגדת לכללי מנהל תקינים או כללי הצדק הטבעי, פוגעת מעבר למותר בחוק, פוגעת בחובת ההגינות הכללית שכל רשות שלטונית חייבת בה, אינה סבירה ודינה להתבטל. נטען כי ההחלטה בדבר קביעת כמויות המים למטרות השונות, אשר התקבלה במועד שאינו ידוע לעורר, בלא שהמשיבה נתנה כל התראה מוקדמת בעניין ובלא שניתנה לעורר הזדמנות להשמיע את דברו, הינה החלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית ומנוגדת לכללי המנהל התקין. נטען גם כי סירוב המשיבה לתקן את ההחלטה, לאחר שהתקבלו הנתונים המדויקים, הינה הפרה של הסמכות של הרשות המנהלית לתיקון פגמים שנעשו בתום לב. נטען כי המשיבה קבעה את כמויות המים בלא כל הסבר או נימוק, מבלי לעשות שימוש בנתונים המצויים בידה או שניתנים להשגה בקלות, אשר היו מביאים לתוצאה נמוכה במידה ניכרת מהקביעה שנעשתה. נטען כי חובתה של רשות שלטונית להבטיח הגינות בהליך הינה כלל יסוד, הנגזר מכללי הצדק הטבעי, ומשמעותה מתן זכות טיעון וכלל זה מבטא את דרישת הסף של ההגינות הפרוצדוראלית. נטען כי זכות הטיעון של העורר מהווה חובת שימוע לרשות השלטונית.

לטענת העורר, לא התקבלה אצלו כל הודעה על כוונה לקבוע את כמויות המים לפי שיקול דעת המשיבה ולא נתקבל המכתב מיום 30.4.13. כן נטען כי החלטת המשיבה חורגת ממתחם הסבירות תוך שהיא פוגעת פגיעה כלכלית קשה בעורר ובתושביו. נטען כי אין כל הצדק להטלת החיוב הכספי על העורר ותושביו מרגע שנמסרו למשיבה הנתונים המדויקים על צריכת המים לפי שימושים. נטען כי למשיבה לא נגרם כל נזק בביטול ההחלטה. נטען כי מדובר בהחלטה שרירותית ובלתי מנומקת שיש לבטלה.