עח"ק 51535-12-14 אלנבארי נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב ואח'

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לערר וטענות הצדדים:

בפנינו ערר על החלטת המשיבים שלא לאשר חיבור מים נוסף בהקצאה בתעריף חקלאי לעדר הכבשים של העורר אשר מצוי בהתיישבות בלתי חוקית בנגב.

המדיניות של המשיבים הינה שלא לאפשר חיבור מים לחקלאות והקצאה מוזלת לחקלאות במתחמי המגורים הבלתי חוקיים דוגמת מקום מושבו של העורר. לכן אספקת המים בסיווג חקלאי ובתעריפים מופחתים ניתנת לבעל העדר (העומד בתנאים האחרים לקבלת ההקצאה) רק כאשר בעלי החיים מצויים במרעה, ושם בלבד. בזמן שהעדר במכלאה, שנבנתה שלא כדין, קיימת אפשרות לקבלת מים עבורו מן החיבורים הקיימים, אך ללא הפחתה בתעריף.

במקרה זה מבקש העורר לקבל חיבור נוסף על זה הביתי ולקבל תעריף חקלאי מופחת בזמן שהעדר מצוי במבנים בלתי חוקיים בהתיישבות בלתי חוקית בנגב. כאמור, ההקצאה החקלאית ניתנת לעדר כאשר העדר שוהה במרעה מוסדר וחוקי ורק כאשר העדר במכלאה, שנבנתה שלא כדין בהתיישבות בלתי חוקית, אין המדינה מוכנה להעביר את ההקצאה החקלאית ולהעניק חיבור נוסף בתעריף מופחת.

העורר טוען כי המשיבים פועלים בניגוד לדין וכי עליהם לאפשר הקצאת מים חקלאית לעדר במכלאה. כן נטען כי העורר מוכן להתקין על חשבונו משאבת מים על מנת להפנות את המים למכלאות. העורר מקבל מי שתייה לביתו מנקודת מים מסוימת ומבקש למשוך צינור מים לכבשים, תוך התקנת שעון מים נפרד אל המכלאות ועבור השקיית העדר מאותה נקודת מים. עוד טוען העורר כי המקרה שנדון במסגרת עח"ק 22371-08-14 ועח"ק 55274-11-13 של בימ"ש זה (להלן: "פרשת מסעודין") משמש תקדים שעל פיו על המשיבים לחבר אספקת מים למכלאה, שכן גם שם נפסק בעניין חיבור מים למכלאה.

המשיבים טוענים כי ההחלטה התקבלה בהתאם למדיניות ארוכת שנים של המשיבים לפיה אין מאפשרים חיבור מים לחקלאות והקצאה מוזלת לחקלאות במתחמי המגורים הבלתי חוקיים דוגמת מקום מושבו של העורר. נטען כי מדיניות זו עולה בקנה אחד עם המדיניות הכללית לגבי הזכות למים בהתיישבות הבלתי חוקית בנגב, אשר נדונה בערכאות השונות ואושרה על ידי ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 9535/06 עבדאללה אבו מסאעד נ' נציב המים (מיום 5.6.11) (להלן: "פרשת אבו מסאעד"), אשר הגדיר את הזכות למים כזכות הומניטארית לנגישות למי שתייה בלבד. נטען כי פסיקת בתי המשפט הכירה בכך שסוגית אי החוקיות היא שיקול רלוונטי בקביעת המדיניות בנושא אספקת המים לבני אדם, ולעניין בעלי החיים הדברים הם בבחינת "קל וחומר". עוד נטען כי אין מדובר בהחלטה שפוגעת בבעלי החיים. בעלי החיים קיבלו וימשיכו לקבל מי שתייה מן החיבורים אשר משמשים את תושבי הפזורה לשתייה. נטען כי נושא הדיון בתיק זה הוא עלות המים ולא עצם נגישותם. כלומר, הזכות לקבלת מים בתעריף חקלאות.

המשיבים טוענים כי המדיניות הממשלתית אשר יושמה כאן משמעה שלא ייעשו פעולות המעודדות התיישבות בלתי חוקית, לרבות בניית מכלאות בלתי חוקיות. נטען כי המדיניות היא אספקת מים בסיווג חקלאי ובתעריפים מופחתים לבעלי עדרים רק כאשר בעלי החיים מצויים במרעה. בזמן שהעדר במכלאה שנבנתה שלא כדין קיימת אפשרות לקבלת מים מן החיבורים הקיימים אך ללא הפחתה בתעריף. ההקצאה החקלאית ניתנת לעדר אך ורק כאשר העדר שוהה במרעה מוסדר וחוקי. נטען כי מדובר בהחלטה סבירה ומידתית שאין להתערב בה, ובבסיסה מדיניות ממשלתית לקדם הסדרה של ההתיישבות האמורה ומגמה שלא לתת יד להפרת הדין, לרבות פלישות למקרקעי ציבור והפרת חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965.

בכל הנוגע לטענות העורר בדבר פרשת מסעודין טוענים המשיבים כי אין מקרה מסעודין משמש תקדים. נטען כי המקרה שבנדון אינו דומה למקרה מסעודין, שם אישרה הרשות, בטעות, חיבור מים נוסף לעורר לצרכי חקלאות ועל כן שאלת עצם המדיניות באי מתן חיבור נפרד ואי מתן הקצאה חקלאית בהתיישבות בלתי חוקית כלל לא התעורר. נטען כי בפרשת מסעודין קדמה לפסק הדין של בית הדין למים החלטה מנהלית שגויה שאישרה את החיבור ומדובר בטעות שהרשויות עובדות על תיקונה.