חיוב תאגיד מים של עירית ראשון לציון בגין הפקת מים החורגת מהרישיון

השופט רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לערר:

בפנינו ערר נגד הודעת תשלום היטל הפקה לשנת 2013. במסגרת הערר מבקשת העוררת לבטל את חיובה בהיטל הפקה חורגת לשנת 2013, להשיב לה את הסכום ששולם כולל ריבית והצמדה ולבטל את מלוא תשלומי הפיגורים שהושתו על העוררת בקשר לתשלום היטלי ההפקה לשנים 2012 – 2013.

העוררת הינה תאגיד מים וביוב הפועל בתחום העיר ראשון לציון. בחזקתה של העוררת ובתחום העיר ראשון לציון מצויות בארות מים מהן מפיקה העוררת מים שפירים לפי רישיון הפקה המונפק לה על ידי רשות המים מדי שנה, בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק המים, התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המים").

ביום 19.2.14 קיבלה העוררת הודעה על חובת תשלום היטל הפקה לשנת 2013 על סך 20,630,674.12 ₪. העוררת שילמה את הנדרש ביום 3.3.14, כאשר בהודעה נאמר כי יש לשלם את ההיטל לא יאוחר מיום 25.2.14. ביום 2.3.14 העביר חשב העוררת השגה על היקף ההפקה החורגת שנכלל בהודעת התשלום הראשונה וכן בקשה לביטול הריביות בקשר לחיובי היטלי ההפקה לאור מועדי החיוב הבלתי סבירים שנקבעו בהודעות התשלום. בשנת 2014 קיבלה העוררת הודעת תשלום נוספת ותדפיס דו"ח יתרות חוב עדכני, הכולל יתרת ריבית והצמדה. העוררת פנתה שוב אל המשיבה בבקשה להחליט בבקשה לביטול ריביות ותיקון חיוב היתר בהודעת תשלום היטל ההפקה לשנת 2013. בסוף שנת 2014 קיבלה העוררת הודעת תשלום שלישית ביחס להיטל ההפקה לשנת 2013 וכן תדפיס דו"ח יתרות חוב ליום 2.12.14. סך החיוב בהודעת התשלום והכמויות הנקובות בסעיפי החיוב נותרו כפי שנרשמו בהודעת התשלום השנייה. בדו"ח יתרות החוב שצורף להודעת התשלום נזקפה לחובת העוררת יתרת ריבית והצמדה בסך 14,104.79 ₪ (הפחתה בסך 9,503.52 ₪ לעומת הסכום שנרשם בדו"ח יתרות החוב ליום 25.5.14).

העוררת פנתה אל המשיבה בכתב בבקשה, בין היתר, לתקן את חיוב היטל ההפקה לשנת 2013 בהתאם לאמור במכתב ההשגה.

יצוין כי בשנת 2001 נחתם הסכם שנועד להסדיר את מערכת היחסים שבין הצדדים בכל הנוגע, בין היתר, למשאבי המים בתחומה המוניציפאלי של ראשון לציון. בין היתר, נקבע בסעיף 8 להסכם, כי ברישיון הפקת המים של עיריית ראשון לציון (שהיא זו שסיפקה אותה עת את המים לתושביה והעוררת נכנסה בנעליה מאוחר יותר) תוגדל ההקצאה להפקה עצמית ל- 14,850,000 מ"ק מים שפירים. כן נקבע בהסכם כי עיתוי ההפקה, מיקומה ופיזורה באתרים השונים ייעשה בהתאם להוראות נציבות המים (שרשות המים נכנסה בנעליה) בכפוף למצב ההידרולוגי בשטח.

סלע המחלוקת בהליך זה אינה מגבלת כמות המים שהעוררת יכולה להפיק בכללותה אלא האם יש מקום להטיל היטל הפקה חורגת כאשר העוררת מפיקה כמות גדולה מזו שהוקצתה לה לגבי מיקום מסוים של הפקה (בעוד שהעוררת מעוניינת בהגדלת ההפקה באזור המערבי, רשות המים מורה על צמצום ההפקה באזור זה מטעמים הידרולוגיים) אך אינה חורגת מכמות המים הכללית שהותר לה להפיק ברישיון.

טענות הצדדים:

העוררת טוענת כי החישוב שערכה המשיבה להיטל ההפקה החורגת מתייחס בנפרד לכל קבוצת נקודות לשאיבת מים (להלן: "קבוצת מים" או "קבוצת קידוח") הקבועה ברישיון ההפקה של העוררת וכי חישוב זה נעשה בניגוד להוראות חוק המים [סעיף 116 לחוק המים וסעיף 3(א) לתוספת השנייה לחוק המים המגדיר מהי הפקה חורגת בגינה מושת היטל הפקה]. לטענת העוררת, אבן הבוחן היחידה שרשות המים רשאית להתחשב בה לפי חוק המים היא סך כמות המים שהוקצתה ברישיון ההפקה למטרת צריכה ביתית או תעשייה ולא כמות המים שהופקה לכל קבוצת משנה בתוך מטרת העל.