עזרא נ' תגרי ואח'

פסק דין

התובעת מורה לריתמיקה לגיל הרך, והיא מנגנת במעונות ובגני ילדים (טרום חובה וחובה) בתחומי רעננה.

הנתבעים כיום גרושים, עפ"י מצבם האישי, הורים לקטינה ש.כ.

הקטינה בקרה בגן הילדים הקרוי גן הפרחים שברעננה, שבו התובעת פעלה והפעילה את הילדים.

בדיון מיום 12.7.10 הסבירה התובעת כי בתחילת כל שנת לימודים היא מגיעה להסדר עם ועד הורי הילדים שבגן ביחס לגובה שכרה, ימי ושעות הפעילות והוועד הוא זה שמטפל בהליך הסיזיפי של גביית התשלומים מההורים.

התובעת טענה כי ההליך המקובל והנוהל הרגיל שאין היא מתקשרת התקשרות פרטנית עם כל הורה והורה בנפרד, אך סידור זה פועל שנים ועובד כולל עם הנתבעים משך שנים.

הנתבעים בכתבי הגנתם הנפרדים מעלים שאלה משפטית שלטעמי מחייבת הסדר חקיקתי שככל הנראה או שאינו מושלם או שאינו קיים כלל, והוא הסדר מעמדו של הגוף המתקרא ועד הורים, בין אם המדובר בגן ילדים או בביה"ס.

ככל שידיעתי מגעת, כמי שכהן בשעתו כחבר בוועד הורים שכזה, קיימת הכרה שבדין בארגון ההורים הארצי, אך ירידה לרמת הפרט, קרי לרמת הוועד הפרטני של כל מוסד חינוכי, אין הכרה שכזו, ומן הראוי שאותם גופים העוסקים בהגנת הצרכן ו/או ארגון ההורים הארצי יקבעו ויסדירו מעמדו המשפטי של הוועד המקומי בחקיקה, כמי שמחייב את יתר הורים שבאותו מוסד חינוכי.

בענייננו, אינני נצרך להכריע בשאלה זו, שכן חרף האמור בכתבי ההגנה הנפרדים של כ"א מהנתבעים בדבר העדר יריבות ו/או זיקה בינם לבין התובעת, אזי בדיון הפרונטלי באולם עלה כי הן הנתבעת והן הנתבע מכירים את התובעת לא מהיום ולא מאתמול.

עפ"י הודאתם של הנתבעים, בהגינותם כי רבה, הם מוקירים את עבודתה של התובעת, הן בגן הילדים והן במעון שבו שהתה הקטינה, הם השתתפו במסיבות שנוהלו ע"י התובעת ואין להם דבר מה נגדה.

מטיעוני הנתבעים הן בע"פ והן שבכתב, התרשמתי כי עיקר המחלוקת שביניהם מופנית למישור היחסים המשפטיים שבין הנתבע לבין הנתבעת, ובין הנתבעת לנתבע.

הנתבעים כאמור גרושים והם מנהלים את ענייני המעמד האישי שלהם מול ביהמ"ש לענייני משפחה שליד בימ"ש זה.

התרשמתי כי הנתבעים מערבים בימ"ש זה בענייניו של ביהמ"ש לענייני משפחה וחמור מכך, במחלוקת הלגיטימית שבין שניהם ביחס להיקף הזכות/החובה של כל אחד מהנתבעים כלפי עמיתו נופלת התובעת קרבן על לא עוול בכפה, וזאת לאחר ששני הנתבעים מודים שאין להם טענה במישור הענייני-מקצועי שלה.

אם לא די בכך, הנתבע הגיש בתחילת הדיון הודעת צד ג' כנגד הנתבעת שבה עתר כי אם ביהמ"ש יחליט לחייבו בסכום כלשהו יהא זה אך נכון וראוי כי הנתבעת תשפה אותו שיפוי מלא ומוחלט, וזאת נוכח החלטות או פס"ד שניתנו בביהמ"ש לענייני משפחה בעניינם.

הנתבע סתר עצמו מיניה וביה, כאשר בקש שלא בימ"ש זה יפרש את ההחלטות/פסה"ד שניתנו בביהמ"ש לענייני משפחה, ומאידך בדלת האחורית בעצם הגשת ההודעה לצד ג' הוא מנסה לגרור את ביהמ"ש למחוזות שאל לו להכנס אליהם.

העולה מן המקובץ, כי אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 350 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום פתיחת התיק 29.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

נוכח המחלוקת בין הנתבעים בדבר חבותו של מי מהם לשאת בתשלום לתובעת בשלמותו או חלקית, אני מבקש כי ישמרו על האווירה התרבותית והמכובדת שהפגינו בשעת הדיון וישלמו לתובעת (כ"א מהם) מחצית מסכום התביעה כשהוא מעודכן להיום בלווית הוצאות משפט בסך 150 ₪ ובסה"כ 250 ₪ כ"א וזאת עד ליום 18.8.10 וימי פגרה במנין.

אני מוחק את ההודעה לצד ג' כאשר אין במחיקה זו כדי לרמוז מהי דעתי המשפטית ביחס למחלוקת הלגיטימית שבין הנתבעים.

האחרונים יעשו זאת בביהמ"ש לענייני משפחה בפני המותב שדן בעניינם, ככל שלא יגיעו להסדר ביניהם.

ניתן היום, ג' אב תש"ע, 14 יולי 2010, בהעדר הצדדים.