עזרא נ' שטרית

פסק דין

"כל אחד יכול להתרגז - אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה נכונה ובדרך נכונה - אין זה דבר קל כלל ועיקר" (אריסטו)

רקע : הצדדים, המחלוקת בקליפת אגוז וההליך:

1.התובע והנתבעת מתגוררים בישוב נופך. בתיהם ממוקמים על חלקות שכנות, הגובלות זו בזו, כאשר הדירה בה מתגוררת משפחת הנתבעת הינה חלק מבית דו-משפחתי ודירתה היא זו המרוחקת מבית התובע. הדירה צמודה לשלה, שייכת לאחר ומושכרת.

בין דיירי/בעלי החלקות השכנות קיים סכסוך שכנים מתמשך בעניינים שונים, שאינם עומדים להכרעה במסגרת הליך זה.

2.עילת התביעה- אירוע מיום 18/12/08 שבו התקיים דין ודברים בין התובע לנתבעת, ביזמת התובע- שניגש אל הנתבעת אשר נהגה ברכבה בדרכה מביתה. אין חולק כי עובר לדין ודברים עם הנתבעת, התובע הרס בעזרת גרזן סככה ופירק בעזרת מברגים והגרזן ארון חשמל שהורכבו על חומה המפרידה בין החלקות שלטענת התובע בנויה על שטחו.

עד שחזרה הנתבעת לביתה (בחלוף כשעה לגירסתה), הייתה במקום משטרה שזומנה ע"י הבעלים והמשכיר של הדירה הצמודה לדירתה.

הנתבעת התלוננה בפני שוטר כי התובע איים עליה כשהוא אוחז בגרזן. הנתבע נלקח מהמקום לחקירה בתחנת המשטרה, בניידת, כשידיו אזוקות.

לטענת התובע- בקליפת אגוז –הנתבעת העלילה עליו כאשר טענה שאיים עליה וכי אחז בגרזן כשבא עמה בדברים. לגירסתו- ביקש ממנה מעדנות שתבקש מבעלה להזיז את קופסת החשמל.

הנתבעת- מנגד (ראו גם את עדותה בק.מ), טענה שהתובע חסם את נתיב נסיעתה וגרם לה לעצור, צעק ואיים כשהוא מנופף בגרזן.

התובע- טוען כי הנתבעת העלילה עליו שאייים ו/או כי אחז בגרזן, וגרמה לכך שנלקח כאמור לחקירה כשהוא אזוק, לעיני שכניו ומשפחתו. התובע מפנה לתיק המשטרה, לעובדה שתחילה התיק כנגדו נסגר "מחוסר ראיות" אך בסופו של יום, ולאחר שעו"ד מטעמו פנה למשטרת ישראל, נסגר התיק בעילה של "חוסר אשמה". לשיטתו של התובע- מעשי הנתבעת מקימים את יסודות עוולת הנגישה, לפי סעיף 60 לפק' הנזיקין ואף מהווים עבירה על חוק לשון הרע.

התובע טוען כי עקב עלילת השווא של התובעת- נגרמו לו נזקים נפשיים וכספיים, ובין היתר-הפסדי הכנסה בפועל, פגיעה במוניטין ואובדן לקוחות עקב התליית רישיון נשיאת הנשק שלו, עד שהוחזר, הוצאות שהוציא כתשלום לעו"ד שפעל מטעמו במשטרה, עגמת נפש, בושה, הוצאות משפט שונות ועוד.

הנתבעת- מצידה, כופרת במיוחס לה. היא דבקה בגירסתה ומדגישה כי מכל מקום- חשה מאויימת נוכח התנהגות ודברי התובע וכי הייתה זכאית לפנות להתלונן ולבקש עזרה מהמשטרה שזומנה למקום.

ההסכמה הדיונית:

3.ביום 28.7.11 – הסמיכוני הצדדים ליתן בסכסוך שבניהם פסק דין לפי מיטב השפיטה, על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים, על יסוד המונח בפני כאשר הפיצוי שייפסק יהא בשיעור של בין 1 ל – 18,000 ₪. ולאחר שיתאפשר להם להגיש סכומים בכתב.

4.שבתי וקראתי את כל המצוי בתיק ובכלל זה ובין היתר את כתבי הטענות. בחנתי את דברי התובעת בישיבת ק.מ מיום 3.3.11, את טענת ב"כ הצדדים במהלך הדיונים, את תצהיר העדות הראשית של התובע, על נספחיו, לרבות תיק המשטרה, את הסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים.

5. על יסוד כל אשר הוצג לפני, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 2,800 ₪.

סכום זה ישולם לתובע ב-2 תשלומים שווים שהראשון בהם ישולם בתוך 30 יום ממועד פסק –הדין והשני-בתוך 60 יום ממועד פסק הדין.

6. "אחרית כל קטטה - חרטה, ואחרית כל ענווה - שלום."

(רבי שלמה אבן גבירול, מתוך הספר "מבחר הפנינים", שער הכעס)