עזר אלפסי נ' ירושלמי ואח'

פסק דין

לפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשם משה כהן מיום 8.4.10, לפיה נדחתה בקשת המערערת לפטור מאגרה.

בהתאם להחלטתי, הוגשו עיקרי טיעון בכתב מטעם המשיב 1 (להלן: "המשיב"). כן הוגשה הודעה מטעם המשיבה 2 (להלן: "המדינה"). במסגרת ההודעה שהוגשה מטעם המדינה צויין על ידה כי לנוכח העובדה שאינה צד להליך העיקרי אין בידה מידע בדבר היכולת הכלכלית של המערערת מעבר למפורט על ידה בבקשה וכי סביר כי בידי המשיב שהינו בעל דין בהליך העיקרי מצוי המידע בדבר מצבה הכלכלי של המערערת המבקשת את הפטור מאגרה.

במסגרת התגובה שהוגשה מטעמו, הביע המשיב את התנגדותו לבקשת המערערת לפטור מאגרה. לטענתו, המערערת הגישה כנגדו מספר תביעות אשר כל מטרתן הינה ניסיון פסול להביא לעיכוב ההליך בתובענה שהוגשה כנגדה לפינויה מדירת המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של הרשם הנכבד לדחיית הבקשה לפטור מאגרה שהגישה המערערת הינם כדלקמן:

הבקשה אינה עומדת בדרישות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007, משום שלא צורפו לה מסמכים ואישורים התומכים בנטען בה בנוגע למצב הכלכלי.

על המערערת היה לשכנע את בית המשפט בראיות נוספות בדבר אי יכולתה לשלם את האגרה, ואין די בהחלטה שהוגשה על ידה אשר יכולה לשמש רק ראיה לכאורה למצבה הכלכלי.

לא נעשו על ידי המערערת ניסיונות לגיוס כספים לתשלום האגרה מכל גורם אפשרי.

תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת כי על המבקש פטור מתשלום אגרה, לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים כדלקמן:

אין ביכולתו לשלם את האגרה

ההליך מגלה עילה

שני תנאים אלה באים לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע גם כאשר אין הוא בעל יכולת כלכלית לשלם את האגרה, לבין אינטרס הנתבעים שלא יוטרדו בהליך כשלא מובטח להם שיוכלו לממש את זכותם להיפרע מהתובע אם זה יפסיד בתביעתו ויחויב בתשלום הוצאות לנתבעים וכן אינטרס הציבור שלא יינקטו הליכי סרק הגורמים לבזבוז משאבים ציבוריים. (ראו בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר ואח', פ"ד מ"ד (2) 383).

חשוב לציין שקיום שני התנאים האמורים לעיל אינו מחייב את בית המשפט לקבל את הבקשה וזו נתונה עדיין לשיקול דעתו, כפי שהדבר עולה מהוראת תקנה 14 (ג) סיפא לתקנות האגרות, שנוקטת בלשון "רשאי בית המשפט לפטור מתשלום האגרה" ואין הוא חייב לעשות כן.

הלכה היא, כי נטל ההוכחה בדבר העדר יכולת לשלם את האגרה מוטל לפתחו של המבקש ולשם כך עליו לפרוש תמונה מלאה ועדכנית על מצבו הכלכלי;

"נטל הוכחת היעדר יכולת-כלכלית מוטל על מבקש הפטור. בהקשר זה נפסק, כי על מבקש הפטור "מחמת עוניו" (רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית ב"ש (לא פורסם)) או מחמת "חוסר אונים חומרי" (בש"א 329/90 הנ"ל, לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון (לא פורסם)).

פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש ועל כן אי מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד (ראו בש"א 128/89 מצא נ' מצא (לא פורסם))"

בשג"צ 7997/05 יחזקאל דניאלי נ' פרקליטות המדינה ואח',(אתר נבו).

על מבקש פטור מתשלום אגרה לפרט את מלא הנתונים אודות מצבו הכלכלי לרבות של בני משפחתו הקרובים אליו ושהוא סמוך על שולחנם;

"יתרה מכך: על המבקש פטור מתשלום אגרה לשכנע את בית המשפט כי עשה ניסיון כן ואמיתי להסתייע בתמיכתם של קרוביו בטרם ביקש להזדקק לקופת הציבור. הפתרון של השענות על קופת הציבור, בדרך של בקשה לפטור מתשלום אגרה, חייב להיות המוצא האחרון והיחידי של מי שנקלע לקושי כלכלי שאינו מאפשר לו לשלם אגרה. הדעת אינה סובלת שהאמצעי של בקשה לפטור מתשלום אגרה יהיה האמצעי הראשון שבו ישתמש בעל הדין בטרם יעשה כל ניסיון לפנות לקרוביו כדי לבקש את עזרתם בצר לו."