עזבון המנוחה פלונית נ' בית אבות עדנה בע"מ

1. המנוחה הייתה ילידת 1925 ושהתה כ 23 שנה בבית האבות שמפעילה הנתבעת: משנת 1990 ועד לפטירתה בגיל 88, ביום 11.12.13.

2. התביעה הוגשה בעילה של רשלנות בטיפול במנוחה. התביעה הוגשה על ידי ילידה בתורת יורשיה, כאשר בשלב מסוים נפטר אחד מהם , וצורפו אפוא יורשיו בנעליו.

3. תצהיר התובעים ניתן ע"י התובע 1, הוא בנה שמואל. להלן עיקריו:

א. ב-11.12.13 בסביבות שעה 06:30 התקשרה לשמואל האחות התורנית אצל הנתבעת, בשם סמדר, והודיעה כי לאימו יש ירידה בלחץ הדם, דופק נמוך, חיוורון, וסימן כחול קטן ביד, והיא מועברת למרכז רפואי "העמק".

ב. במיון בית החולים העמק עברה המנוחה בדיקות עקב מצבה המתדרדר ולחץ דם נמוך, כאשר היא סובלת מהיפותרמיה, נפיחות נרחבת, ומה ששמואל מתייחס אליו כאל סימני התעללות, סימנו אשר אובחנו ע"י הרופא במיון. המנוחה טופלה במתן נוזלים.

ג. שמואל הגיע לחדר המיון בתוך שעה וחצי, ממקום עבודתו, וראה את המנוחה כשהיא שוכבת על המיטה ומכוסה בשתי שמיכות: שמיכה טרמית עם מפוח שמזרים אוויר חם, ושמיכה נוספת מעליה. המנוחה הייתה במצב של היפותרמיה וחום גופה היה 34 מעלות. שמואל נותר עם אמו עד השעה 16:00. הוא לא הבחין במצב יד ימינה לאור העובדה שהייתה מכוסה בשמיכות.

ד. בשעות הערב התקשרה לשמואל אחות כללית ושאלה אותו לפשר השבר בידה הימנית של המנוחה. רעייתו של שמואל עובדת כאחות בבית חולים העמק. לאור הודעה זו, הגיעה למחלקה בה אושפזה המנוחה. הרופא התורן הודיע לה כי אמו של שמואל סובלת משבר ביד ימין, עם דימום בתוך היד ונפיחות, ולאור מצבה קיבלה 3 מנות דם.

ה. כעבור יומיים בוצע למנוחה צילום רנטגן ליד הימנית. במקביל צולמו תמונות של היד (צורפו גם לתצהיר), ושמואל שלח אותם למנהל הנתבעת בשם אופיר. האחרון הבטיח לברר מה הייתה הסיבה בעטיה נשברה היד הימנית עת שהתה המנוחה בבית האבות. אלא שתשובה לא התקבלה עד היום.

ו. מצבה של המנוחה החמיר, והיא לקתה בזיהום ודלקת בדרכי השתן, בצקת ריאות, אנמיה ואיבוד דם שנגרם כתוצאה מן השבר הפנימי ביד ימין. היא נפטרה, כאמור, ב-22.12.13.

ז. בחקירתו אישר שמואל כי כבר בקבלתה לבית האבות הנתבע, בו שהתה כ-23 שנה, הייתה המנוחה במצב בריאותי לא טוב, לאחר שני ארועי שבץ מוחי. הוא אישר כי לאורך השנים היה מרוצה מאוד מן הטיפול לו זכתה המנוחה אצל הנתבעת, הוא זה שליווה שלבי הטיפול במנוחה לאורך השנים ועמד בקשר מול המוסדות הרפואיים ומול הנתבעת. יחסיו עם הסגל אצל הנתבעת היו טובים. הוא אישר גם כי היה מודע למצבה הבריאותי של אמו ולשלל בעיותיה הרפואיות שהתפתחו לאורך השנים כגון: יתר לחץ דם, בעיה בושט, בשלבים מאוחרים יותר דנמציה ואיבוד זכרון, מעי דלקתי, שלבקת חוגרת, פקקת ורידים, דלקת בדרכי השתן, דלקת ריאות בשלב מסוים ועוד. הוא הכחיש מכל וכל כי סירב או התנגד אי פעם להעברת אימו לאשפוז (אחות הלילה סמדר דקל ציינה בתצהירה כי היא זו שיידעה את שמואל טלפונית כי יש צורך באשפוז והוא התנגד, ובחקירתה אף הוסיפה כי גם בפעמים קודמות בהן הפנתה המנוחה לאשפוז לפי שיקול דעתה, התנגד לכך שמואל. הערה שלי – י.פ: אני מציין הדברים לשלמות התמונה, אף כי יש חשיבות מועטה עד אפסית למחלוקת בעניין זה. בין אם התנגד שמואל לאשפוז ובין אם לאו, קשה לחלוק על כך כי היה צורך באשפוז וזו אינה השאלה, אלא השאלה הינה האם הייתה התרשלות של בית האבות בטיפול במנוחה בלילה שעובר לאשפוזה האחרון, אשפוז במהלכו נפטרה, והאם גרמה אותה התרשלות להתדרדרות במצבה ולפטירתה. השאלה גם אינה האם היה הטיפול במנוחה טוב בבית האבות לאורך השנים – אין על כך חולק).