עזבון המנוח זאב חנן ואח' נ' מדינת ישראל ואח' - פסקדין

פסק דין בשאלת הנזק

משנקבעה אחריותם של הנתבעים נותר לדון בשאלת הנזק.

המנוח, יליד 1984, ביום 20.10.08, תלה את עצמו בתאו, בעת שהיה עצור בבית המעצר בכלא אוהל קידר. בעקבות כך הועבר במצב של מוות קליני לבית החולים סורוקה, שם נקבע מותו ביום 26.10.08. בן 24 שנים היה במותו.

אבדן השכר בגין "השנים האבודות"

למנוח לא הייתה השכלה מקצועית והוא לא שירת בצבא. הוא ריצה עונש מאסר בין השנים 2003 ועד 2007 , מגיל 19 עד גיל 23.

לגבי עיסוקיו בשנה שבין תום המאסר ועד המעצר, העידה אימו כי המנוח החל לעבוד במפעלי ים המלח חודשיים לאחר שחרורו מן הכלא. היא ספרה כי המנוח עבד באותה שנה גם במקומות אחרים, בצרכנייה, באכסניה וכי לאחר מכן החל ללמוד מלונאות בתדמור. בהמשך העדות אישרה כי למד בתדמור רק יומיים (ראו פרוטוקול ביון מיום 13.2.12, עמ' 5 שו' 1-9).

התובעים טוענים כי יש לחשב את הפסדי השכר של המנוח לפי 60% מן השכר הממוצע במשק. אין בידי לקבל את טענתם בעניין זה. עדות האם, כמו גם סיפור חייו של המנוח עד למותו המצער, אינו מלמד על פוטנציאל השתכרות כפי שהתובעים ניסו לצייר.

המנוח החל לכתוב את סיפור חייו. עברו הפלילי, עברו התעסוקתי וכישוריו מלמדים על פוטנציאל השתכרות נמוך ביותר. יחד עם זאת, נוכח גילו הצעיר מאוד של המנוח, אין להוציא מכלל אפשרות כי במהלך השנים היה משתקם ורוכש מקצוע. בנסיבות אלו, מצאתי לערוך את חישוב אבדן ההשתכרות ב"שנים האבודות" על בסיס שכר מינימום, החל משנה לאחר מותו. שכר זה משקף ממוצע ההשתכרות מתוך הנחה כי בשנים הראשונות המנוח לא היה משתכר כלל ואילו בשנים מאוחרות יותר יכול והיה מגיע לשכר העולה מעט על שכר מינימום.

בהתאם לנוסחה המקובלת כפי שנקבע בע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.4.2006) (להלן: הלכת פינץ), הפסד השכר ל"שנים האבודות" עומד במעוגל על 409,000 ₪.

הפסדי שכר בתקופת הפנסיה

התובעים מפנים לע"א 9209/03 עיזבון המנוח יניב ניסן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (16.11.2008) (להלן: פסק דין ניסן) ומבקשים כי ייפסק להם פיצוי בגין הפסדי השתכרות בתקופת הפנסיה. לא מצאתי להיעתר לבקשה זו.

בפסק דין פינץ ציין כב' השופט ריבלין, כי החישוב המגלם 30% מן ההשתכרות עד גיל 67 משקלל את מכלול הנתונים וכי "התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין, לרבות הפסדי פנסיה" (הדגשה שלי מ.א) (פסקה 11 להלכת פינץ). לאור האמור, לא מצאתי לפסוק סכום נוסף בגין הפסדי פנסיה. אכן, בפסק דין ניסן צויין, כפי שמצטטים התובעים, כי הפסד קצבת זקנה או פנסיה על רקע מותו של אדם מהווה נזק ממוני לכל דבר (ראו פסקה 12 לפסק הדין), אולם פסק הדין דן בהפסדים לפי שיטת הידות להבדיל מהפסדים לפי הלכת פינץ, שלגביהם קבע כאמור, במפורש, כב' השופט ריבלין בפסק דין פינץ, כי הללו כוללים את הפסדי הפנסיה. לא מצאתי בפסיקת בית המשפט העליון יישום של פסק דין ניסן בנסיבות דוגמת אלו שבפנינו (להבדיל מיישומו על ידי ערכאות נמוכות יותר אך לא מצאתי לאמץ את גישתם).

הנזק הלא ממוני

בהתחשב בנסיבות מותו המנוח, ובשים לב לגילו (קיצור של כ- 55 שנים), אני מעריכה את הפיצוי המגיע לתובעים בגין הנזק הלא ממוני בסכום כולל של 550,000 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה

התובעים לא צרפו קבלות. על דרך האומדן אני פוסקת לתובעים סכום של 7,000 ₪.

סיכום

הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 966,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% מן הסכום הנ"ל, וכן תישא בהוצאות המשפט של התובעים.

ניתן היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: