עורקובי נ' זבולון

פסק דין II

1. פסק דין זה ניתן לאחר שבית המשפט למד באקראי על מתן פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בתל-אביב ברת"ק 30823-03-12.

2. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי הערכאה הדיונית תבחן מחדש את הנושא ותנמק את פסק דינה תוך התייחסות לעובדות.

3. כמצוות ביהמ"ש המחוזי בחנתי מחדש את הנושא ועיינתי בפסק הדין ולא מצאתי לנכון לשנות הימנו.

4. עסקינן בתביעה שהוגשה בשל נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 1/2/11.

לית מאן דפליג כי בעת התאונה נהגה הנתבעת ברכבה.

התובע עושה שימוש ברכב מסחרי גדול המותאם לצרכיו ובו מותקנת מעלית לנכים.

על הרכב מותקנת נורת אזהרה כגון זו המשמשת רכבי חירום.

התובע השתמש במעלית לשם כניסה לרכב ולאחר כניסתו לרכב הפעיל את מנגנון סגירת המעלית.

הנתבעת לא הבחינה במעלית ופגעה בה.

המחלוקת נטושה בסוגית האחריות לקרות התאונה. בפסק הדין הראשון נקבע כי לא נמצא פסול בנהיגת הנתבעת ולכן לא הוטלה עליה האחריות לקרות התאונה.

5. ערכאת הערעור קבעה (בעמוד 1,שורות 16-19 לפסק הדין):

"מעיון בפרוטוקול הדיון בתיק קמא בנט המשפט,עולה שבעלה של המשיבה העיד מטעמה בדיון

כי ישב לידה ברכב בעת התאונה ושראה את נורת האזהרה שברכב המבקש ואת פעולת המעלית

בעוד מעדות המשיבה עולה שלא הבחינה בכך. לכאורה המסקנה היא שהסיבה שהמשיבה לא

ראתה מה שלפניה אינה נובעת מהנמוק שניתן לכך בפסק הדין" .

6. הנתבעת לא התייחסה בעדותה לנורת האזהרה אך גם לא טענה שלא ראתה אותה.

ברם,הנתבעת העידה:

"..הוא הוריד את המעלית לכביש. זה היה על הרצפה..אי אפשר היה לראות את זה..ועליתי על

זה כי לא יכולתי לראות את זה."(בעמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 29/11/11 בשורות 22-24)