עורקובי ואח' נ' לוי - פסקדין

פסק דין

לא ביקשנו את תשובת המשיבה משום שדין הערעור להדחות.

רקע

המערערים הם בתו וחתנו של המנוח יחיא חנינה (להלן: "המנוח") שנפטר ביום 19.11.92. המשיבה היא בתו האחרת של המנוח, אחותה של המערערת.

בין הצדדים מחלוקת על זכות במקרקעין בגדרה הידועים כחלק מחלקה 53 בגוש 4624 ("המגרש").

בחודש אוגוסט 1987 כרתו המנוח והמערערים הסכם שעל פיו מכר את זכויותיו במגרש תמורת סכום של 35,000 דולר. בהסכם נאמר שהמגרש אינו רשום במינהל מקרקעי ישראל וכי זכויות המנוח בו מוכרות במועצה המקומית גדרה ובמס רכוש. לפי ההסכם שילמו המערערים סכום של 10,000 דולר במועד שחתמו על ההסכם ואת היתרה היה עליהם לשלם עד ליום 30.10.87. ביום 2.9.93 שלח מינהל מקרקעי ישראל מכתב לב"כ המערערים שבו הודיע כי אין הוא מכיר בזכויות שלא היו למי שהעבירן למנוח וכך גם למנוח. מכל מקום המינהל דחה את הבקשה להכיר בזכויות המערערים והתנה את הסכמתו בקבלת פסק דין הצהרתי של בית משפט שישתכנע בזכויות אלו.

המערערים לא עשו כלום לאחר קבלת המכתב.

המנוח השאיר אחריו צוואה מיום 8.7.88 שבה ציווה את זכויותיו במגרש למשיבה בעוד שלמערערת ציווה נכסים אחרים (הכול לאחר פטירת רעייתו המנוחה שנפטרה במהלך הדיונים בבית משפט קמא בשנת 2007).

בבית משפט קמא נדונה מחלוקת באשר לזהות מקבל הזכויות מהמנוח. המשיבה הגישה תביעה לממש את זכותה לפי הצוואה והמערערים התנגדו בטענה שרכשו את הזכויות לפי ההסכם.

פסק הדין של בית משפט קמא

בית משפט קמא דחה את טענות המערער באשר לתקפותו של ההסכם מנימוקים אלו:

א.עצם חתימתו של המנוח על צוואה כשנה לאחר מועד כריתת ההסכם, באופן שיש בו כדי להורות הוראה הסותרת את הוראות ההסכם (וכך גם לגבי אשתו המנוחה שחתמה על צוואה דומה באותו מועד), היא ראייה שהוא עצמו לא הכיר בתקפות ההסכם.

ב.הסכם נוסף שנכרת בין המנוח למערערים בשנת 92' למכירת זכויותיו של המנוח בדירה למערערים בוטל, כך שאין מדובר במקרה יחיד שבו כרת המנוח הסכם שלא יצא אל הפועל.

ג.התנהגות המערערים מלמדת אף היא על חוסר אמינותו של ההסכם. הם לא דיווחו על ההסכם לשלטונות מס שבח, לא שילמו מס רכישה ולא דיווחו למינהל מקרקעי ישראל. בקשר לכך דחה בית המשפט את הסברם של המערערים לאי נקיטת צעדים לדיווח על המכירה ורישום זכויותיהם, שלטענתם נגרמו עקב פטירתו של עוה"ד שטיפל במכירה. בית המשפט ציין כי עוה"ד נפטר כשנה וחצי לאחר כריתת ההסכם, בעוד שהדיווחים למס שבח היו צריכים להינתן בתוך 50 יום ממועד כריתת ההסכם.

ד.אין הסבר לשתיקת המערערים שנים כה רבות. שתיקה זו והעדר דיווח "מציבים סימני שאלה באשר לתקיפותו של ההסכם", במיוחד כאשר המערער העיד שמתוך אמון ששרר בינו לבין הוריו, לא הצהיר על הפעולה לפי שלטונות מס שבח.

ה.בית המשפט לא קיבל את גרסת המערערים ששילמו את מלוא התמורה, בהעדר ראיות נוספות וכאשר טענת המערערים הייתה כי התמורה שולמה בתשלומים ומתוך כספים שהופקדו בידי ההורים המנוחים.

ו.בית המשפט דחה את טענת המערערים שהמנוח חתם על יפויי כוח לטובת המערער ביום 8.1.92, באשר טענה זו לא הוכחה. ממילא אין ביפויי הכוח כדי לאמת תשלום התמורה.

ז.הצדדים לא הביאו כל ראיות על קבלת החזקה ואף לא דיווחו לעירייה על כך.

ח.לא ניתן כל הסבר מדוע לא עשו כל המערערים כל פעולה במגרש מיום רכישתו ועד לאחר פטירת המנוח.

לנוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי המערערים לא עמדו בנטל וכי הוא לא השתכנע בקיומו של הסכם תקף.