עופר נ' פלד

פסק דין

1.מדובר בתביעה בעילה של לשון הרע.

לטענת התובע פרסם הנתבע המנוח (להלן – הנתבע) לשון הרע אודותיו בכך ששלח מכתב המשמיץ את התובע ובו טען להתנהלות מושחתת מצידו של התובע שעושה אותו בלתי מתאים למשרתו. עוד נטען באותו מכתב כי הנתבע מציע לתובע לחפש לו תעסוקה אחרת המתאימה יותר ל"כישוריו המוגבלים".

2.התובע היה באותה עת מפקח בניה מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון ותחום אחריותו היה ביישוב זכרון יעקב, שם התגורר הנתבע.

3.הרקע למכתב הינו כדלקמן:

הנתבע הגיש תלונה כנגד שכנתו לפיה בנתה ללא היתר והתובע הגיע למקום בעקבות תלונה זו.

לא הוגש כנגד השכנה כתב אישום אך באותו ביקור מצא התובע כי דווקא הנתבע הוא שביצע בביתו בניה החורגת מההיתר ולכן הוציא לנתבע מכתב זימון לשימוע. בעקבות זאת, שלח הנתבע את המכתב נשוא התביעה שמופנה לתובע וכתוב בו כי עותקים נשלחו גם לראש המועצה המקומית בזכרון יעקב וליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון.

4.לטענת התובע קיבלו שניים אלה את המכתב ובעקבות כך הועבר התובע לפקח ביישוב פרדס חנה ונגרם לו נזק אדיר במקום עבודתו. התובע העמיד את התביעה על סכום של 150,000 ₪ שמהווים, כנטען בכתב התביעה "אמדן זהיר ומדוד לנזק האדיר שנגרם לתובע במקום עבודתו". (סעיף 15 לכתב התביעה).

5.הנתבע הכחיש את כל טענות התובע, ובכלל זה את היות המכתב בגדר פרסום כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, את היות האמור במכתב לשון הרע וכן את הנזקים שהתובע טען להם. בנוסף ולחילופין טען הנתבע כי עומדות לו ההגנות המפורטות בחוק וכי גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

6.ביום 7/12/09 שמעתי את הראיות אך עקב העדר הקלדנית בשל שביתת הקלדניות, לא שמעתי סיכומים בע"פ והורתי על הגשת סיכומים בכתב. כעת מונחים אלה בפני, כולל סיכומי תשובה שהתרתי לתובע להגיש בעקבות בקשתו מיום 20/12/09.

7.לאחר שעיינתי באלה וכן שבתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון (שנכתב בכתב יד), אני מחליטה לדחות את התביעה.

8.בניגוד לטענות הנתבעת אני סבורה כי ההתבטאויות במכתב נשוא התביעה מהוות לשון הרע וכי לא ניתן להבין אחרת את לשון המכתב שבו טען הנתבע כי: "המכתב החצוף ששלחת אלי (הזימון לשימוע, ה.א.) בתוספת ההתנהלות המושחתת שבה אתה ממלא את תפקידך עושים אותך בלתי מתאים למשרתך. הייתי מציע לך לחפש תעסוקה אחרת המתאימה יותר לכישוריך המוגבלים".

דומה שכל אדם הקורא דברים אלה יחוש כי יש בהם כדי להשפיל אדם בעיני הבריות ו/או לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו ו/או לפגוע במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת. בשל כך, ולנוכח הוראות סעיף 1 (1-3) לחוק איסור לשון הרע, יש בדברים האלה משום לשון הרע כהגדרתה בחוק.

9.עם זאת, לא הוכח כי המכתב מהווה "פרסום" כהגדרתו בחוק מאחר שלא הוכח כי הובא לידיעת אדם או יותר זולת הנפגע, התובע.

המכתב על פניו הופנה לשני מכותבים נוספים – ראש המועצה המקומית ויו"ר הוועדה לתכנון ובניה מר קירמאייר.

10.עדותו של ראש המועצה המקומית בעניין זה רחוקה, לצערי, מלהניח את הדעת ובסופה התברר כי לא ניתן לקבוע על פיה אם המכתב, כפי שצורף לתצהיר התובע, הגיע בכלל לידיו.

11.די להפנות לכך שהמכתב שבו מאשר, כביכול, העד את קבלת המכתב נשוא התביעה, מתייחס לכאורה למכתב אחר ולא למכתב נשוא התביעה והעד לא הציג אישור ו/או תרשומת אחרים שניתן ללמוד מהם כי המכתב נשוא התביעה אכן הגיע ללשכתו ו/או לעיונו.

12.המכתב נשוא התביעה נושא תאריך 6/4/06 ואילו מכתבו של ראש המועצה, נספח 6 לתצהיר התובע, שמאשר כביכול את קבלת המכתב, נוגע, לכאורה, למכתב מיום 26.4.06 ולא למכתב נשוא התביעה.

העד עומת עם תמיהה זו וניסה ליישב אותה בטענה שבמכתבו נקב בתאריך שבו הגיע המכתב למועצה (עמ' 7 לפרוטוקול) וכי אינו מתייחס לתאריך שבו נכתב המכתב.

13.אינני יכולה לקבל טענה זו.