עוף ברכת הירדן ואח' נ' תורגמן ישראל ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת התובעים/הנתבעים שכנגד מס' 2 ו- 3 (להלן: "המבקשים") לסילוק התביעה שכנגד על הסף, בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מחמת העדר עילה.

רקע עובדתי

2.ברקע הבקשה עומדת תביעת המבקשים למתן צו עשה להשבת מלגזה וציוד חקלאי המעוכבים, על-פי הנטען, שלא כדין ע"י המשיבים. עוד עתרו המבקשים בגדרה של התביעה לחיוב המשיבים בתשלום פיצוי כספי בגין נזקים נטענים שגרמו המשיבים למבקשים, לרבות דמי שימוש.

3.המשיבים מכחישים, בהגנתם, את טענות המבקשים שבכתב התביעה וטוענים לזכות עכבון בדין לגבי המלגזה והציוד החקלאי עקב קיומו של חוב כספי שחייבים המבקשים כלפי המשיבים.

4.בד בבד עם הגשת הגנתם, הגישו המשיבים תביעה שכנגד ע"ס 200,000 ₪ שעניינה חוב כספי נטע בגין דמי שכירות ותשלומים נלווים כגון מים, ארונונה וחשמל, שחבים המבקשים והנתבעת שכנגד מס' 1, חברת עוף ברכת הירדן בע"מ (להלן: "החברה") כלפי המשיבים. כתב התביעה שכנגד נסוב, בעיקרו, סביב חוזה שכירות שנכרת בין החברה לבין התובע שכנגד מס' 4, עבור שכירת משק המצוי במושב רוויה 57.

טענות הצדדים בתמצית

5.כאמור, עותרים המבקשים בהליך זה לסלק על הסף את התביעה שכנגד כנגדם, בטענה שהתובענה שכנגד נעדרת כל עילת תביעה כנגדם.

6.המבקשים טוענים, כי כתבי התביעה שכנגד לוקה בחוסר פירוט עובדתי שיש בו כדי לגלות עילה כלפיהם.

7.עוד טוענים המבקשים, כי כל ההתקשרויות החוזיות נערכו עם החברה, שהינה אישיות משפטית נפרדת, כאשר לא נטען בגדרה של התביעה שכנגד כי למבקשים, שהינם בעלי מניות בחברה, היתה נגיעה אישית כלשהיא.

8.המשיבים מתנגדים לבקשה.

9.לטענתם, הבקשה דנן הינה ניסיון להתחמק מחובות אדירים שחבים המבקשים כלפי המשיבים, ובכך להשאירם מול שוקת שבורה בהיות החברה חדלת פרעון.

10.עוד טענו המשיבים, כי למבקשים מיוחסות טענות בדבר התחייבויות אישיות שנטלו על עצמם כלפי המשיבים. לשיטתם, כל ההתחייבויות של הנתבעים שכנגד היו לא רק של החברה אלא גם של המבקשים.

11.לאור האמור, מבקשים המשיבים לדחות את בקשת המחיקה ולחייב את המבקשים בהוצאות הליך זה.

דיון והכרעה

12.עפ"י תקנה 100 (1) לתקסד"א, ביהמ"ש רשאי לצוות בכל עת על מחיקת כתב תביעה שאינו מגלה עילת תביעה. משמעות המונח "עילת תביעה" בהקשר זה הינו מסכת עובדתית, שאם תוכח, תקנה לתובע זכות לסעד המבוקש על-ידו. התכלית הינה מניעת דיונים עקרים כשחוסר העילה בולט וניתן לחסוך בכך זמן שיפוטי יקר.

13.הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח', פ"ד מ (2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

14.ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור, כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. המבחן הקובע אם גילה כתב תביעה עילה נוסח כך בפסיקה, "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ע"א 109/49, פ"ד ה 1585).

15.העדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך, כך שאפילו אם יצליח התובע להוכיח את כל העובדות להן טען בכתב התביעה, הוא לא יצליח להוכיח את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה כלשון תקנה 9 (5) לתקסד"א, ולכן לא יוכל לזכות בסעד המבוקש, והתביעה תדחה. ולכן אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, כי התביעה תתקבל בסופו של יום, על בית המשפט להימנע מן המחיקה [ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות, פ"ד מג (3) 124].

16.לבחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה, יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה הוכח. הדיון בבקשה אינו מתייחס לאמיתות העובדות אלא בבדיקה טכנית פורמאלית של כתב התביעה, ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא (2) 312).